62. לטענת המאשימה, דגנית מכרה לחם אחיד שחור פרוס במחיר של 3 ב – 10 ₪, הגם שבמידה פחותה. ברם, מחומר הראיות לא עולה פעילות משמעותית של דגנית ברוח זו. ת/2307 (3.2.10) מלמד על מחיר של 3 ב – 10 ₪ לחלות, אך לא ללחם אחיד שחור פרוס. באופן דומה, ת/559 (20.10.09) מלמד על מחיר של 12 ₪ ל – 4 חלות (מתוקות). ככל שהדברים נוגעים בלחם אחיד שחור פרוס, המחיר בו מדובר הינו 2 כיכרות ב – 10 ₪. מוצג זה אף רחוק מספר חודשים מן ההסדר הכובל. גם מוצגים נוספים אליהם מתייחסת המאשימה בהקשר זה (ת/554, ת/808) אינם מלמדים על מכירת לחמים על ידי דגנית במחירים של 3 ב – 10 ₪.
63. אכן, מוצג ת/1208 (5.2.10) מלמד על מחיר של 5 ₪ לשתי ככרות לחם שחור פרוס. ברם, לא ברור כי מקרה יחיד זה מתייחס למבצעים של 3 ב – 10, להבדיל מהנחה נקודתית שניתנה על ידי לקוח ספציפי. מתרשומת של נאשם מס' 17, מנחם אוברקוביץ' (להלן – מר אוברקוביץ') מזמן אמת (ת/2886, עמוד 38, 7.1.10) אף עולה כי מדובר בהנחה שניתנה ללא אישור של דגנית. קשה לבסס על מוצג בודד זה ממצא בדבר מתן מבצעים של 3 ב – 10 על ידי דגנית. בהקשר זה אף יש ממש בטענתו של מר אהרונסון, כי ככלל מבצעי ה – 3 ב – 10 כוונו למשפחות מרובות ילדים. אין זה ברור כי זה המצב ביחס למבצע, אשר התייחס לשתי ככרות.
64. יוצא, כי התמונה הכוללת של הראיות מלמדת כי יש ממש בטענתו של מר אהרונסון, כי דגנית נמנעה ככלל מהצטרפות למלחמת המחירים שקדמה להסדר הכובל. משכך, קשה לראות בה צד
--- סוף עמוד 19 ---
פעיל במימוש ההסכמה בדבר העלאת המחירים, אף שהייתה צד להסדר הכובל. עם זאת, לדגנית היה גם היה אינטרס בהסכמה זו. אף אין מחלוקת של ממש, כי דגנית הייתה צד להסכמה לעניין הימנעות מתחרות, ולמימושה. בחומר יש עוגן לטענה, כי היה חשש לפגיעה במאפיות בשל המחירים הנמוכים במבצעי ה – 3 ב – 10, אשר היו עלולים לפגוע בהישגי המאפיות מול הפיקוח על המחירים, אשר הובילו לכך שמחירי הלחם האחיד הפרוס היו רווחיים (ראו בהקשר זה שיחה ת/2360, 12.2.10; ת/2617, 15.3.10).
65. יש ממש בטענתו של מר אהרונסון, כי בהכרעת הדין נקבע שמחירי המבצעים היו נמוכים משמעותית מן הממוצע במועדים הרלוונטיים. נקבע גם, כי העלאת המחירים על פי ההסדר הכובל לא הביאה למחיר מופקע. גם לאחריה, היו המחירים נמוכים מן המחיר המרבי לפי חוק הפיקוח. לכל אלה יש משקל. בה בעת יש משקל לכך, שמדובר בהעלאת מחירים באזורים המתאפיינים במשפחות מרובות ילדים, אשר מצבן הסוציו אקונומי אינו מן המשופרים. בכל מקרה, הטענה בדבר חשש לקריסה של המאפייה, או של השוק כולו, נגועה בממד של הפרזה, ונעדרת תימוכין אובייקטיביים של ממש.