49. אומנם חלק ניכר מבין המסמכים שהוגשו כראיות בהליך זה הינם מסמכים אשר נעשו לפני עשרות רבות של שנים, כאשר האנשים החתומים עליהם, או אלו שערכו אותם, כבר אינם בין החיים. אולם, אינני סבור כי יש בעובדה זו כדי לפגוע בקבילותם של מסמכים אלו כראיות בתביעה זו. בהקשר זה אדגיש כי הצדדים הסכימו במסגרת הדיונים שהתקיימו ביום 3.12.2015 וביום 7.6.2016 כי כל נספחי התצהירים יהוו חלק מהראיות שבתיק בית המשפט, זולת אם תהיה התנגדות מפורשת להגשתו של מסמך מסוים כראיה. הסכמות אלו קיבלו תוקף של החלטה.
50. יתירה מזו: אני סבור כי מדובר במסמכים העונים לתנאים הנדרשים מ"תעודה נושנה" כמשמעותה בסעיף 43 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"). על פי הוראות סעיף 43 לפקודת הראיות תעודה נושנה הינה תעודת הנחזית להיות בת עשרים שנה והיא הוצאה ממשמורת הנראית כשרה בעיני בית המשפט (ר' ע"א 2576/03 אהובה וינברג נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים (פורסם בנבו, 21.2.2007) (להלן: "עניין וינברג") בפס' 33). במקרה הנוכחי, המסמכים הנושנים שהוגשו כראיות לתיק בית המשפט נחזים להיות בני למעלה מ-20 שנים. בנוסף, אין מחלוקת בין הצדדים כי רובם המכריע של מסמכי הנתבעת שהוזכרו לעיל נמצאו בחזקתו של עו"ד צ'קרוב ז"ל, יועצה המשפטי דאז של הנתבעת, והגיעו לידי ב"כ התובע מתוקף היותה באת כוחו של מנהל העיזבון של עו"ד צ'קרוב. משכך, הנני קובע כי מדובר במסמכים העונים על תנאי סעיף 43 בפקודת הראיות.
51. אמנם החזקה הנזכרת בסעיף 43 בפקודת הראיות ביחס ל"תעודת נושנה" מתייחסת לאותנטיות של המסמכים גרידא, ולא לאמיתות תכנם (ר' "עניין וינברג", בפס' 33 לפסק הדין). אולם, נוכח ריבוי הראיות התומכות בגרסתו של התובע בדבר יצירת נאמנות של הנתבעת כלפי הרוכשים המקוריים של המקרקעין, הרי שמשקלם המצטבר של מסמכים אלו תומך ומבסס את גרסת התובע בעניין זה.
52. ראוי לציין כי טענות דוגמת אלה הנטענות ע"י התובע בדבר ביסוס הנאמנות של הנתבעת כלפי הרוכשים המקוריים של המקרקעין כבר התקבלו במקרים קודמים אחרים שדנו בסוגיה זו. כך למשל ב-"עניין לוי" קבע כב' השופט ד"ר עדי אזר ז"ל בפסק דין שניתן על ידו בבית המשפט המחוזי בתל אביב ביום 22.2.2001 (נספח 18 לתצהיר התובע) כי:
"המשיבה קיבלה בהעברה ללא תמורה שטח קרקע נכבד ששוויו רב. מטרת ההעברה הייתה, לאור נסיבות העניין והעדויות שהושמעו בפני, ... הקרקע בידי גוף משפטי, שיטפל בזכויות רוכשי הקרקע בבולגריה וידאג להן. המשיבה פעלה בפועל כנאמנת. היא בררה מי הם בעלי הזכויות, היא הזמינה אותם להתייצב בפניה והעבירה את הבעלות במגרשים לזכאים. במילים אחרות: היא פעלה כמי שרישומו בקרקע הוא לטובתו של אחר" (נספח 18 לתצהיר התובע, בעמ' 4 לפסק הדין) (ההדגשות אינן במקור – ב.א.).