61. נוכח משקלן המצטבר של כל הראיות והעדויות שפורטו לעיל, אני קובע בזאת כי הוכח בפניי במאזן הסתברויות הנדרש בהליך אזרחי כי הנתבעת שימשה כנאמנה כלפי הרוכשים המקוריים אשר מימנו בכספם רכישת חלקים מהמקרקעין, והנתבעת אף העבירה לאחדים מהם ורשמה על שמותיהם במרוצת השנים מגרשים שמקורם במקרקעין שהגיעו לרשותה ונרשמו על שמה מתוקף תפקידה כנאמנה הפועלת לשם רישום הבעלות במגרשים הנכללים בשטחי המקרקעין על שם רוכשיהם המקוריים.
62. משקבעתי כי נוצרה נאמנות בין הרוכשים המקוריים, אשר מימנו את רכישת המקרקעין, לבין הנתבעת, הרי שראוי עתה לבחון האם סבו של התובע נמנה על אותם רוכשים מקוריים, והאם הוקנתה לסב הזכות שביושר להירשם כבעלים של מחצית מהחלקה ההיסטורית, הנכללת במקרקעין. כן יש לבחון האם נותרה הנתבעת חייבת בקיום חובותיה כנאמן כלפי הסב ו/או כלפי יורשיו וחליפיו בכל הנוגע להעברת ורישום זכות הבעלות שלו בחלקה ההיסטורית על שמו בלשכת רישום המקרקעין.
63. לטענת הנתבעת התובע לא הוכיח את תנאי עסקת היסוד אשר לפיה, עפ"י הנטען ע"י התובע, רכש סבו את הזכויות במקרקעין. בנוסף העלתה הנתבעת מספר טענות חלופיות המעלות, לגרסתה, ספקות ביחס למהימנות הקבלה מ"בנק גאולה" שהציג התובע.
64. לא מצאתי ממש בטענות הנתבעת בעניין זה ומצאתי כי הינן בגדר השערות בלתי מבוססות המעידות, בעיקר, על חוסר תום לבה. הקבלה "מבנק גאולה" שצורפה לתצהירו של התובע (נספח 3 לתצהיר התובע) נחזית להיות בת כ-80 שנים, ואכן לא מופיע בה מספר הזהות של הסב. עם זאת, הדעת נותנת כי ככל שאדם אחר בשם אהרון אלחלל היה טוען כי רכש את הזכויות במקרקעין, הרי שאותו אדם או משפחתו היו פונים זה מכבר אל הנתבעת לצורך מימוש הרכישה. יש לתת את הדעת גם לכך שהקבלה המקורית נמצאת בידי יורשיו של הסב, ומוקשית בעיני הטענה כי אדם אחר בעל אותו שם הוא שביצע, כביכול, את הרכישה והקבלה התגלגלה אך בטעות לידי הסב ומשפחתו. העובדה כי התובע הוא היחיד שפנה עד היום לנתבעת למימוש זכויותיו בהסתמך, בין היתר, על הקבלה, מדברת בעד עצמה, ואילו טיעוני הנתבעת בקשר לכך נשארו בגדר השערה בעלמא. הנתבעת אף לא טענה, וממילא שלא הוכיחה, כי עפ"י הנהוג והמקובל באותה תקופה אצל "בנק גאולה" בבולגריה היו קבלות כאלה מוצאות תוך ציון מספר הזהות של המשלם. יתירה מזו: בשאלון שמילא עו"ד מושונוב צוין מספר תעודת הזהות של הסב, והנתבעת אישרה את זכאותו של הסב על גבי שאלון זה (נספח 9 לתצהיר התובע), כך שממילא אין הנתבעת יכולה לטעון כי מדובר בטעות אפשרית בזיהוי של הזכאי לזכות הבעלות במחצית החלקה ההיסטורית.