67. מעיון במסמכים אלו, ומעדותו של עו"ד מושונוב שנמצאה על ידי מהימנה וראויה לאמון בית המשפט בהיותה גם נתמכת במסמכים שהוגשו, עולה כי הנתבעת הכירה, למצער בשנת 1987, בזכותו של הסב, ובהתאמה בזכויותיהם של יורשיו, בזכות בעלות שביושר במחצית מהחלקה ההיסטורית. משכך, הרי שאת ההכרה של הנתבעת בזכויות התובע לגבי מחצית אחת מזכויות הבעלות בחלקה ההיסטורית ניתן לבסס גם על הודאתה של הנתבעת עצמה.
68. אמנם, מדובר במסמכים בני עשרות שנים אשר מי שערך אותם, עו"ד צ'קרוב ז"ל, הלך לבית עולמו. אולם, מאחר שמדובר במסמכים בני למעלה מ-20 שנים אשר נמצאו בחזקתו של עו"ד צ'קרוב ז"ל אשר היה יועצה המשפטי של הנתבעת ולא הוטל שום דופי במקצועיותו או ביושרו, הרי שבהתאם להלכה שהוזכרה לעיל אני קובע כי מדובר במסמכים אותנטיים שנמצאו במשמורת אשר מצאתיה "כשרה" כמשמעות מונח זה בסעיף 43 בפקודת הראיות. יצוין כי הנתבעת אף לא כפרה באותנטיות של מסמכים אלו, וכל שטען יו"ר הנתבעת בחקירתו הוא כי הוא אינו יכול לזהות את החתימות של חברי ההנהלה שחתמו על השאלון ועל ההחלטה מיום 12.2.1987 (עמ' 81, ש' 21-24 לפרו').
69. בנוסף, לא מצאתי כי הנתבעת הציגה טעמים כבדי משקל אשר סותרים את האמור במסמכים אלו. אין בטענות הנתבעת כל הסבר מניח את הדעת מדוע עו"ד צ'קרוב, אשר שימש כיועצה המשפטי, מצא לאחר חקירה ובדיקה כי יש לאשר העברת מחצית מהחלקה ההיסטורית לידי יורשי הסב, ומדוע אישרה הנהלת הנתבעת את המלצתו של עו"ד צ'קרוב, אלמלא שימשה הנתבעת כנאמנה עבור הסב, ואלמלא היא הכירה בזכויותיו למחצית מזכויות הבעלות בחלקה ההיסטורית. במובן זה, הנתבעת לא סיפקה הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע הכירה בזכותו של הסב לבעלות במחצית החלקה ההיסטורית אם אכן נכונה הייתה טענתה לפיה הסב לא שילם את מלוא התמורה בגין רכישתה.
70. ראוי לציין כי קצפה של הנתבעת יצא בסיכומיה כלפי התובע שלא ערך לכאורה מחקר כדבעי, ולא זימן בני משפחה או מכרים שלו שיתכן שיכלו לשפוך אור נוסף על המחלוקת הנדונה. עם זאת, דומה כי הנתבעת עצמה לא עשתה המחקר המינימלי הנדרש ממנה על מנת לבחון טענות התובע, ובכלל זה בהתייחס גם לטענה כי היא עצמה הכירה עוד ביום 12.2.1987 בזכותו של הסב למחצית מהחלקה ההיסטורית, והיא גם לא כפרה באמיתות ואותנטיות המסמכים שהומצאו לה בעבר ע"י התובע. יו"ר הנתבעת העיד, בין היתר, כי אינו יודע במדויק כיצד התקבלה ההחלטה בעניינו של התובע, וכי הוא מניח "שאם החברה החליטה לא לתת אז כנראה לא היה מגיע לו" (ר' עמ' 81, ש' 1, 9-11). יתרה מזו: הנתבעת לא טרחה להביא עד מטעמה או להמציא ראיות אשר היו יכולים להפריך את גרסת התובע באשר להיותה נאמנה עבור הסב לגבי העברת ורישום חלקו במקרקעין על שמו, או על שמותיהם של יורשיו.