71. בע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (פורסם בנבו, 27.7.2008) נקבע בהקשר של אי הבאת ראיה על ידי בעל דין כדלקמן:
"...לעיתים, הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, באופן דומה לראיה נסיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראיה. התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר - פועלת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון חיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה. כאשר בפי בעל דין הסבר סביר ואמין לאי העדתו של עד מטעמו או לאי הגשת ראיה מצידו, ישמיט ההסבר את הבסיס מתחת לקיומה של החזקה שנוצרה לחובתו בשל אי הבאת הראיה." (ההדגשה אינה במקור – ב.א).
72. במקרה הנוכחי, הנתבעת נמנעה מלהביא ראיה כלשהי או עדות של מי מטעמה אשר היה בהן כדי לסייע ולשפוך אור על סוגיית הנאמנות, וזאת - מבלי ליתן לכך הסבר סביר כלשהו. הנתבעת אף לא הבהירה האם ניסתה לאתר ראיות או עדים כאלה, והדבר יוצר חזקה ראייתית לחובתה, אשר תומכת בגרסתו של התובע הנתמכת במסמכים שהוצגו, ואשר חלקם הגדול הופק, כאמור לעיל, על ידי הנתבעת עצמה או ע"י נציגיה.
73. בנוסף, הטענות הנשמעות כיום מפי הנתבעת כנגד זכאותו הנטענת של התובע, לרבות בקשר להוכחת עסקת היסוד שביצע הסב, נטענו לראשונה רק במסגרת ההליך דנן, ולא הוכח בפניי כי טענות אלו הועלו על ידי הנתבעת במהלך השנים, לרבות בתגובה לפנייתו של עו"ד מושונוב אליה מיום 2.1.1987 או במסגרת תגובה כלשהי של הנתבעת למכתבו של עו"ד מושונוב מיום 25.12.1996. משכך, ניתן להסיק כי מדובר בטענות שהועלו לצורך ההליך דנן בלבד, והן עולות לכדי "גירסה כבושה" שיש לייחס לה ערך ומשקל ראייתי מועטים (ר' י' קדמי, "על הראיות", מהדורת תש"ע-2009, בעמ' 500-501).
74. בנוסף, ובבחינת למעלה מן הצורך: מאחר שעולה כי הנתבעת הכירה והודתה בשנת 1987 בזכאותו של הסב לזכויות בעלות במחצית מהחלקה ההיסטורית, ומאחר שהנתבעת מעלה עתה טענות חדשות ונוספות בדבר העדר זכאותו של התובע לזכות בעלות כזו, הרי שמדובר בטענה כדוגמת טענת "הודאה והדחה", שמעבירה את נטל הראיה לכתפי הנתבעת על מנת שתוכל לשכנע את בית המשפט מדוע למרות ההכרה מצדה בעבר בזכות הבעלות שביושר של התובע בחלק מהמקרקעין אין הוא זכאי עוד לזכות זו (ר' רע"א 296/11 מוחמד נג'אר נ' שאוקי חמדאן עליאן (פורסם בנבו, 23.2.2012) בפס' 7). כאמור, לא מצאתי כי הנתבעת עמדה בנטל הנדרש לשם הוכחת טענה כזו, וכפי שיפורט להלן – הנתבעת גם לא עמדה בנטל להוכחת טענתה בדבר התיישנות התביעה דנן.