75. אני סבור כי יש לייחס חשיבות גם לנזק הראייתי שנגרם לתובע כתוצאה מהתנהלותה של הנתבעת, אשר נמנעה מלהעלות את הטענות שהיא מעלה כיום בקשר לעסקה שערך הסב, על אף שהייתה אמורה לעשות כן למצער עוד כאשר עו"ד מושונוב פנה אליה בשנת 1987. יתכן שככל שטענות אלו היו מועלות כבר אז, יכול היה האב, בעודו בחיים, לספק מידע נוסף שנמצא אז בידיעתו על העסקה שערך הסב, וכי יתכן שמידע זה היה בו כדי להשיב לטענות המועלות רק כעת על ידי הנתבעת.
76. כפועל יוצא מכל האמור לעיל, בהתחשב בעדותו של עו"ד מושונוב וביתר הראיות שנסקרו לעיל, אשר לא נסתרו על ידי הנתבעת, ומאחר שאני סבור כי את אי-הבאת העדויות והראיות בעניין זה ע"י הנתבעת יש לזקוף לחובתה, אני קובע בזאת כי התובע הוכיח במאזן הסתברויות הנדרש בהליך אזרחי כי הנתבעת הכירה ברכישה של החלקה ההיסטורית שביצע סבו של התובע ולכן הוקצתה על ידה עבור יורשיו מחצית מהחלקה ההיסטורית. לפיכך, ברי איפוא כי יורשי הסב, כמי שמחזיקים כיום בזכות שביושר, בחלק מהמקרקעין, זכאים להירשם כבעלים של מחצית החלקה מההיסטורית מכוחה של הנאמנות שנוצרה מצד הנתבעת כלפי הסב בקשר לזכותו לבעלות במחצית מהחלקה ההיסטורית. בהקשר זה ראוי לציין כי התובע הינו היורש היחידי של המקרקעין נושא התביעה בהתאם לצוואת הסב וצוואת האב (נספחים א' ו-ב' לכתב התביעה).
ב. טענות הנתבעת בדבר התיישנות; שיהוי; ויתור על זכויות; ופקיעת הנאמנות.
טענת ההתיישנות
77. כאמור לעיל, תביעתו של התובע להצהיר עליו ולהכיר בו כבעל זכות להירשם כבעלים של מחצית מהחלקה ההיסטורית הינה בגדר תביעה לאכיפת זכות במקרקעין. משכך, נוכח טענת ההתיישנות שנטענה ע"י הנתבעת, נדרש לבחון תחילה מהי תקופת ההתיישנות הרלוונטית לתביעה זו, ומאיזה מועד יש למנות את מרוץ ההתיישנות המתייחס לתביעה זו.
78. אקדים ואציין כי אין בידיי לקבל טענת התובע, שאמנם נזנחה בסיכומיו, לפיה על פי סעיף 159(ב) בחוק המקרקעין תביעתו של התובע אינה מתיישנת לעולם מכיוון שמדובר במקרקעין מוסדרים. תכליתו של סעיף 159(ב) בחוק המקרקעין נועדה לחסן זכות במקרקעין מוסדרים מפני טענת התיישנות העומדת בסתירה לרישומים שבפנקסי המקרקעין (ר' ע"א 520/96 חוסין נ' מיר, פ"ד נד(3) 487, 494 (2000 (להלן: "עניין חוסין")); "עניין תורג'מן", בעמ' 60-61). במקרה הנוכחי, אמנם מדובר במקרקעין מוסדרים, אך אין חולק כי זכותם במקרקעין של התובע, אביו או סבו, מעולם לא נרשמה בספרי מרשם המקרקעין. על כן אין תחולה לסעיף זה במקרה הנוכחי. בעניין זה כבר נפסק על ידי בית המשפט העליון כי הוראת סעיף זה חלה רק לגבי תביעה לקיום זכות רשומה במקרקעין מוסדרים, ורק כנגד תביעות כאלה לא ניתן לטעון טענות התיישנות (ר' "עניין חוסין", בעמוד 494 (ו')).