79. אולם, משמצאתי כי התובע הינו בעל זכות שביושר להירשם כבעל זכות בעלות במחצית מהחלקה ההיסטורית, וכי מדובר בתביעה לאכיפת זכות במקרקעין מוסדרים (על כך ניתן ללמוד גם מנסחי רישום המקרקעין שצורפו כנספחים 2, 16 ו -17 לתצהירו של התובע), הרי שבמקרה דנן חלה הוראת סעיף 5(2) בחוק ההתיישנות, אשר קובעת תקופת התיישנות בת 25 שנים (ר' "עניין חוסין", בעמ' 494; ו-"עניין תלמוד תורה", בפס' 10 לפסק דינו של כב' הש' עמית).
80. החזקת נאמן בנכס, מעצם טבעה, היא החזקה עבור הנהנה, אשר ככלל סומך על הנאמן כי ינהל עבורו את נכסיו בנאמנות מלאה. בהתאם לכך, ככלל, טענתו של נאמן כי תביעת הנהנה התיישנה לא תתקבל בדרך כלל, בהיותה, במקרים רבים, טענתו של הנאמן לבעלותו בנכס (ר' ע"א 3322/95 גמזו נ' גושן, פ"ד נ(4) 520, 526 (1997); "עניין תלמוד תורה", בפס' 12).
81. מוצא אני לנכון להדגיש כי אין ללמוד מהאמור לעיל על כך שתביעת נהנה כנגד נאמן לעולם לא תהיה חסינה מטענת התיישנות. בפסיקה נקבע כי על מערכת יחסי נאמנות או נאמנות קונסטרוקטיבית יש להחיל את דיני ההתיישנות אגב ביצוע שתי התאמות מרכזיות. האחת - בנסיבות של קיום נאמנות או נאמנות קונסטרוקטיבית, יושהה מרוץ תקופת ההתיישנות כל עוד הנאמן אינו כופר בתפקידו כנאמן או כל עוד הוא אינו מפר את חובת הנאמנות שלו כלפי הנהנה. השנייה - את מרוץ תקופת ההתיישנות יש למנות מהמועד בו נודע לנהנה לראשונה כי הנאמן הפר את חובותיו כנאמן כלפיו. נקודת המוצא בכל הקשור ליחסי נאמנות היא עיכוב תקופת ההתיישנות כל עוד אין בידי הנהנה מידע המצביע על התכחשות הנאמן לזכויות הנטענות על ידי הנהנה או כל עוד דבר הפרת חובת הנאמנות על ידי הנאמן לא הובא לידיעת הנהנה ("עניין תלמוד תורה", בפס' 13-14 לפסק דינו של כב' הש' עמית, פס' 3 לפסק דינה של כב' השופטת (כתוארה אז) א' חיות).
82. כפי שעולה מהמסמכים שצורפו לתצהיר התובע, בשנת 1987 אושרו והוכרו זכויותיהם של הסב והאב לגבי החלקה ההיסטורית בכפוף להמצאת צו ירושה ובכפוף לתשלום הוצאות מסוימות. אציין כבר עתה כי אני דוחה את טענת הנתבעת לפיה די היה בדרישות אלו כדי להוות כפירה מטעם הנתבעת בזכויות הבעלות של הסב ושל האב במחצית החלקה ההיסטורית כבר בשלב זה. הנתבעת, באמצעות עו"ד צ'קרוב, לא דחתה לגופן את טענות יורשיו של הסב, אלא אישרה אותן אגב משלוח דרישה לקבלת מסמכים (כדוגמת צו הירושה שניתן לגבי עיזבון הסב) הנוגעים לזכאות היורשים לזכויותיו של הסב. גם הטענה לפיה יש לראות בדרישה לתשלום הוצאות מסוימות ככפירה בזכויות הסב לבעלות במחצית החלקה ההיסטורית - נטולה כל אחיזה במציאות או בדין. בהשוואה לשווי זכויות הבעלות הנטענת, ובהתחשב בעובדה שמדובר בתשלומים קטנים יחסית אשר אין בהן כדי להשפיע על מהותה של זכות הבעלות הנטענת – אינני סבור כי יש לבטל ההכרה בזכות הבעלות של הסב אשר נעשתה ע"י עו"ד צ'קרוב לאחר בחינת ובדיקת כל המסמכים והקבלות הרלוונטיות, רק מחמת הסיבה שטרם הוסדר נושא פירעונם של תשלומי הוצאות כדוגמת הוצאות פיתוח שאינן מהוות חלק ממחיר רכישת זכות הבעלות במחצית מהחלקה ההיסטורית.