83. למעשה, התיעוד הראשון אשר ממנו ניתן ללמוד על הכחשה מפורשת של הנתבעת ביחס לזכויותיו של הסב בחלקה ההיסטורית נוגע לישיבת ההנהלה של הנתבעת מיום 5.11.1996 אשר במהלכה הוחלט כי משום שעברו 32 שנים מאז הופנה הסב לעו"ד פרדו לצורך מימוש זכויותיו במקרקעין ולא נעשה דבר מאז, הרי שאין הנתבעת יכולה להיענות לפניית עו"ד מושונוב בשם התובע (נספח 15 לתצהיר התובע).
84. כאמור, את מרוץ ההתיישנות יש למנות אך ורק כאשר הכפירה בנאמנות מובאת לידיעתו של הנהנה, ובמקרה הנוכחי - לידיעת התובע. התובע ציין בתצהירו כי על טענת ההתיישנות נודע לו לראשונה לאחר שיחה טלפונית שקיימה אשתו עם עו"ד צ'קרוב (ס' 24 לתצהיר התובע). עם זאת, לא הוגש לבית המשפט תצהיר מטעם אשתו של התובע המעיד על כך, ולכן היא אף לא נחקרה על כך. אולם, התובע צירף מכתב אשר עו"ד מושונוב שלח מטעמו לעו"ד צ'קרוב ביום 25.12.1996 ובו התייחס עו"ד מושונוב לטענת התיישנות זו שהועלתה על ידי הנתבעת.
85. לפיכך, אמנם לא ניתן לקבוע באופן מדויק מהו המועד בו שוחחה אשת התובע עם בא כוחה דאז של הנתבעת, עו"ד צ'קרוב, שיחה אשר במהלכה כפרה הנתבעת לכאורה בזכויותיו של הסב במקרקעין נושא התובענה. אולם, מהמסמכים שהוצגו לפני בית המשפט ניתן לתחום מועד זה בתקופה שבין היום בו החליטה הנהלת הנתבעת לדחות את בקשת התובע, דהיינו - מיום 5.11.1996, ועד למועד מכתבו של עו"ד מושונוב ביום 25.12.1996. מאחר שהתביעה הוגשה ביום 27.4.2014 הרי שטרם חלפה תקופה בת 25 שנים מהמוקדם מבין המועדים האלה.
86. ודוק: איני מקבל טענת הנתבעת לפיה התובע לא עמד כביכול בנטל להוכיח את מועד הכפירה של הנתבעת בזכויותיו הנטענות. כאמור, באספקלריא של דיני הנאמנות מוחזק הנאמן כמי שפועל לטובת הנהנה, אלא אם נודע לנהנה על כפירה או הפרה של נאמנות זו. משכך, ככל שהנתבעת טוענת כי לתובע נודע על כפירתה בנאמנות קודם למועד שצוין על ידי התובע, וכי את מרוץ תקופת ההתיישנות יש למנות ממועד אחר, הרי שהיה על הנתבעת להוכיח קיומו של מועד כזה. לא למותר לחזור ולהדגיש את הכלל הידוע לפיו נתבע הטוען כי תביעה המופנית כנגדו התיישנה מחויב לטעון בכתבי הטענות את העובדות המבססות טענה זו ולהוכיחה במשפט (ר' טל חבקין, "התיישנות" (תשע"ד-2014) 62). במקרה דנן, לא מצאתי כי הנתבעת הוכיחה כדבעי את המועד בו נודע לתובע על כפירתה בזכויותיו הנטענות במקרקעין.
87. בהקשר זה אוסיף כי לאחר בחינת המסמכים שהוצגו בפני בית המשפט לא שוכנעתי כי מועד הכפירה הנטען של הנתבעת בזכויותיו של התובע היה מוקדם למועד ישיבת ההנהלה של הנתבעת שהתקיימה ביום 5.11.1996 שכן לא ניתן ללמוד משתיקת נאמן על כפירתו בנאמנות (ר' "עניין תלמוד תורה", בפס' 3 לפסק דינה של המשנה לנשיא (כתוארה אז) מ' נאור). מאחר שלא הוצגה בפני ע"י הנתבעת כל ראיה לכפירה של הנתבעת בדבר היותה נאמנה של התובע או ביחס לטענות התובע לגבי זכותו לבעלות במחצית החלקה ההיסטורית במועד מוקדם למועד ישיבת ההנהלה הנ"ל, הרי שבכל מקרה יש לקבוע כי המועד המוקדם ביותר לכפירת הנתבעת בתפקידה כנאמן או לכפירתה בטענת הבעלות הנטענת של התובע במקרקעין היה מועד קיום ישיבת הנהלת הנתבעת שהתקיימה ביום 5.11.1996.