פסקי דין

תא (מרכז) 39824-04-14 אהרון אלחלל נ' חברה ארץ ישראלית לישוב עולים בע"מ - חלק 24

24 ינואר 2018
הדפסה

92. אוסיף כי מקובלת עלי גרסתו של עו"ד מושונוב, שלא נסתרה ע"י הנתבעת, לפיה נוכח הדרישה שהוצגה לו על ידי עו"ד צ'קרוב להמצאת צו ירושה בענין עזבונו של הסב, ומאחר שיורשי הסב ידעו כי הסב הותיר אחריו צוואה שטרם נמצאה על ידם באותה עת, לא היה באפשרותם לקדם נושא רישום זכויותיהם במקרקעין אצל הנתבעת ובלשכת רישום המקרקעין עד למועד בו נמצאה צוואת הסב יחד עם צוואת האב. עו"ד מושונוב אף הדגיש כי הנתבעת מעולם לא ציינה בפניו כי הדרישה להמצאת צו ירושה המצהיר על יורשי הסב מוגבלת בזמן (עמ' 18, ש' 14-16 ו-27 לפרו'). משכך, אינני סבור כי העובדה שצוואת הסב וצוואת האב נמצאו יחד בביתו של האב לאחר מותו של האב מהווה ראיה מספקת לביסוס טענה בדבר קיומו של ויתור מצדו של האב על זכויותיו במקרקעין. מן הראוי לשוב ולהדגיש כי עד לסוף שנת 1996, עת שלח עו"ד מושונוב את מכתבו מאותו מועד לעו"ד צ'קרוב, בגדרו דרש מהנתבעת "להעביר הזכויות בנכס הנ"ל על שם אלחלל אהרון (הנכד)" (ר' סעיף י"ג במכתב זה – ב.א.), לא מצאתי ראיה כלשהי התומכת בטענה לפיה הסב, האב או התובע ויתרו על זכויותיהם במקרקעין נושא התובענה. יתרה מזו: הנתבעת לא הביאה ראיות בדבר שינוי מצבה לרעה עקב הסתמכותה על ויתור כזה, במיוחד נוכח תפקידה כנאמן עבור הרוכשים המקוריים. כפועל יוצא מכל האמור לעיל הנני קובע בזאת כי אין בהתנהלות התובע, אביו או סבו, כדי ליצור שיהוי המצדיק את דחיית תביעתו של התובע.

93. אמנם, לא הוצגו בפני בית המשפט תכתובות או פניות נוספות שנעשו מאת התובע אל הנתבעת מאז מכתבו של עו"ד מושונוב בשנת 1996 ועד להגשתה של תביעה זו. אולם, אינני סבור כי יש בכך כדי ללמד על שיהוי המצדיק דחיית תביעתו זו. ראשית, יש לזכור כי מסמכים מהותיים התומכים בטענותיו של התובע ואשר צורפו לתצהירו, לרבות מסמכים המעידים על כך שהנתבעת שימשה כנאמנה עבור הרוכשים המקוריים, נמצאו בשנים אלו בחזקתה של הנתבעת, ועל כן התובע היה מצוי בנחיתות ראייתית מולה. לפיכך, גם מטעם זה קיים קושי בהוכחת ויתור מצדם של התובע ובני משפחתו על זכויותיהם במקרקעין כאשר אי-פעולתם למימוש זכויותיהם אלה נבעה מכך שלא כל החומר הנדרש להם לשם כך נמצא בידיהם. ממילא ברור כי בנסיבות כאלה לא ניתן לייחס לעיכוב בהגשת התביעה דנן משום פעולה בחוסר תום לב מצדו של התובע.

94. שנית, לא מצאתי כי הנתבעת הוכיחה או הציגה ראיה כלשהי לכך שמצבה הורע לכאורה עקב השיהוי בהגשת התביעה, וזאת - בהתחשב גם בכך שהיא שימשה, ועודנה משמשת, בתפקיד של נאמן.

עמוד הקודם1...2324
25...41עמוד הבא