95. אני סבור כי אין ממש בטענת הנתבעת לפיה השיהוי בהגשתה של תביעה זו הסב לה נזק ראייתי. כפי שצוין לעיל, חלק גדול מהמסמכים עליהם נסמכת תביעה זו הינם מסמכים שהיו מצויים בחזקתה של הנתבעת או בידי מי מטעמה, ולא בחזקת התובע. הנתבעת לא הביאה ראיות או עדים רלוונטיים מטעמה, לרבות בקשר לטענותיה בדבר העדר האותנטיות של מסמכים אלו, ובפרט בקשר למסמכים מהם עולה כי הופקו על ידה. יתרה מזו: הנתבעת עצמה הכירה בזכותו של הסב לבעלות במחצית מהחלקה ההיסטורית עוד בשנת 1987, וזאת, בין היתר, בהסתמך על המסמכים אותם הציג התובע במסגרת התביעה דנן ואשר כנגדם טוענת הנתבעת כיום.
96. באשר לטענת הנתבעת לפיה הסכם הנאמנות שבין הסב לבין הנתבעת פקע - הרי שגם טענה זו דינה להידחות. הפסיקה אליה הפנתה הנתבעת בסיכומיה מתייחסת למקרים בהם קבע בית המשפט כי חוזה שנכרת בין הצדדים כאשר לא בוצעה שום פעולה מטעם מי מהצדדים לאחר חתימתו (ר' ע"א 1901/91 מראות יפו העתיקה בע"מ נ' חברת חלקה 51 בגוש 7060 בע"מ (פורסם בנבו, 21.12.1998)). מאידך, במקרה הנוכחי, הנתבעת הכירה בשנת 1987 בזכויותיו של הסב לבעלות במחצית החלקה ההיסטורית אך בשנת 1996 התנגדה להעביר ולרשום הזכויות בחלקה זו על שמו לבקשת התובע נוכח טענתה בדבר התיישנותה של זכות התביעה של התובע. מאחר שטענת ההתיישנות נדחתה על ידי מהנימוקים שפורטו לעיל בפסק דין זה, ומשהוכח כי התובע פעל למימוש זכויותיו, ואילו הנתבעת העידה על עצמה במהלך השנים כמי שמחזיקה בנכסים בנאמנות בהיותם מיועדים למסירה לזכאים להם, הרי שטענתה כיום בדבר פקיעת הנאמנות שלה כלפי התובע נטענת ע"י הנתבעת בחוסר תום לב. טענתה זו של הנתבעת כמוה כטענה בדבר היותה זכאית לבעלות בחלקה ההיסטורית ויתר חלקי המקרקעין שנרכשו ע"י התובע ואשר נמסרו לחזקתה ונרשמו על שמה מתוקף תפקידה כנאמן, וזאת - מבלי שהנתבעת הציגה ראיה כלשהי לרכישה בכספיה של חלקי המקרקעין הרשומים על שמה.
97. כפועל יוצא מכל האמור לעיל, אני דוחה בזאת את טענות הנתבעת בדבר התיישנות התביעה, וכן לגבי טענותיה בדבר שיהוי, ויתור התובע על זכותו הנטענת במקרקעין או פקיעה של יחסי הנאמנות שנוצרו בינה לבין התובע.
ג. האם יש להחיל במקרה דנן את "דוקטרינת הביצוע בקירוב", והאם זכאי התובע להירשם כבעלים של החלקה החלופית?
98. בתביעתו מבקש התובע להצהיר על זכותו להירשם כבעלים של החלקה החלופית בהתחשב בכך שהחלקה המקורית, אשר הייתה אמורה, לטענתו, להירשם על שמו מאחר שנוצרה כתוצאה מפרצלציה שנעשתה בקשר לחלקה ההיסטורית, כבר נרשמה על שמותיהם של צדדים שלישיים. מנגד, טוענת הנתבעת כי התובע לא הוכיח את זכאותו להרשם כבעלים של החלקה המקורית דווקא, וכי השמאי פרמינגר לא בדק את הקשר שבין החלקה ההיסטורית לבין החלקה המקורית. כן נטען ע"י הנתבעת כי לא הוכח שהחלקה החלופית אשר להצהרה על בעלותו בה עותר כיום התובע הינה שוות ערך לחלקה ההיסטורית (בנבדל מהחלקה המקורית). לטענת הנתבעת, אין להחיל במקרה הנוכחי את "דוקטרינת הביצוע בקירוב", בעיקר משום שהסיבה לכך שלא ניתן לאכוף את זכויותיו הנטענות של התובע במקרקעין מקורה באשם הרובץ לפתחם של התובע, אביו וסבו שלא פעלו במועד וכנדרש לשם רישום הזכויות בחלקה ההיסטורית על שם הזכאי לכך מביניהם בכל מועד רלוונטי.