121. לסיכומם של דברים הנני מצהיר בזאת כי התובע היה זכאי להירשם אצל הנתבעת ובלשכת רישום המקרקעין, בכפוף לקיום כל דרישות הדין לרבות בקשר להסדרת המיסוי החל וכל הנדרש ע"י רשם המקרקעין, כבעלים של מחצית משטח החלקה ההיסטורית, וכפועל יוצא מכך, היה התובע זכאי להירשם כבעלים של החלקה המקורית. אולם, מאחר שהנתבעת העבירה את החלקה המקורית לצדדים שלישיים, ובאמצעות החלה ויישום של הדוקטרינה בדבר "אכיפה בקירוב" – הנני מצהיר בזאת כי התובע זכאי כיום להירשם כבעלים של החלקה החלופית הדומה בתכונותיה ובמאפייניה לחלקה המקורית (המהווה חלק מהחלקה ההיסטורית).
ד. האם התובע זכאי להירשם כבעלים של 1 (חלק אחד) מתוך 347 חלקים של המקרקעין הרשומים על שמה של הנתבעת, לרבות ב"שטחים הציבוריים"?
122. לשם יעילות הדיון, אזכיר בתמצית טענות הצדדים בקשר לסוגיה זו.
123. התובע טען כי נוכח העובדה שסבו השתתף במימון רכישת המקרקעין, ומאחר שהנתבעת לא הציגה ראיות לכך שהיא שילמה מאמצעיה עבור רכישתם של אילו מהמגרשים הנכללים בשטחי המקרקעין הרשומים על שמה, ברי כי הנתבעת משמשת כנאמנה לרישום הזכויות במקרקעין על שם הרוכשים המקוריים. לפיכך, כל הפירות הנובעים מהמקרקעין שייכים לרוכשים המקוריים, לרבות כל יתרת נכסי הנאמנות שנותרו רשומים על שמה של הנתבעת. לגרסת התובע, מאחר שנותרו רשומים על שם הנתבעת – לאחר אישור תוכנית בר/109 – עשרות מגרשים לבניה ובייעוד למגורים, הרי שעל פי חוות הדעת של השמאי פרמניגר מספר הרוכשים המקוריים הינו 304, והוא נמוך מהמספר של 353 המגרשים המיועדים לבניה אשר התקבלו במסגרת תוכנית בר/109. התובע הדגיש בסיכומי התשובה שהגיש כי כל רוכש מקורי שרכש דונם אחד קיבל בסופו של דבר מגרש אחד למגורים בשטח של כ-500 מ"ר, כך שעל שם הנתבעת נותרו רשומים עודפים של עשרות דונמים שמקורם במקרקעין, ואשר לא חולקו לרוכשים המקוריים.
124. מנגד, הנתבעת טענה כדלקמן: (1) טיעונים אלה של התובע מהווים הרחבת חזית אסורה, ובפרט העלאת טענה לבעלות בחלק מהמגרשים שיועדו למגורים, שלא הוזכרו בכתב התביעה; (2) כי התובע לא הציג ראיה לכך שסבו רכש זכות בחלקות המיועדות ל"צרכים ציבוריים", והתובע גם מעולם לא טען לזכות כזו, לרבות בפניותיו לנתבעת שצורפו לתצהיריו. כך לדוגמה בשאלון מיום 2.1.1987 לא צוין דבר בקשר לזכויות כאלו; וכי (3) התביעה למימוש זכויות אלו התיישנה לפני שנים רבות; (4) כי בכל מקרה, על פי הראיות שהוצגו, התובע לא שילם תמורה מלאה (5,000 ליבה) אלא רק 940 ליבה ועל כן ממילא התובע אינו זכאי לקבלת "עודף" זכויות; (5) כי גם אם החלקה המקורית נפלה בגודלה מהחלקה ההיסטורית שרכש סבו הרי שכל אשר התובע זכאי לו הוא פיצוי כספי בסכום ההפרש בשווי החלקות בשל ההפרש בשטחיהן; (6) כי היה על התובע לצרף לתביעה את כל יתר הרוכשים המקוריים שהינם שותפיו לכאורה; (7) כי לא מן הנמנע שחלק מהמקרקעין נרכש על ידי ההסתדרות הציונית; וכן - (8) כי דרישתו של התובע מתעלמת מהפקעות לצרכי ציבור שבוצעו במקרקעין לטובת סלילת כבישים ודרכים.