125. בפרקים הקודמים בפסק דין זה כבר קבעתי כי הנתבעת הכירה בזכות סבו של התובע להירשם כבעלים של מחצית מהחלקה ההיסטורית ששטחה היה 750 מ"ר. כן קבעתי כי החלקה המקורית נוצרה מפרצלציה של החלקה ההיסטורית, וכי מאחר שהיא הועברה לצדדים שלישיים - לא ניתן כיום להורות על אכיפת רישום התובע כבעלים של חלקה זו. עם זאת, נוכח המאפיינים הדומים של החלקה החלופית, ותוך הקפדה על הזהירות המתבקשת בהפעלת "דוקטרינת הביצוע בקירוב", מצאתי כי ניתן ונכון להצהיר על "ביצוע בקירוב" כך שהתובע ירשם כבעלים של החלקה החלופית, ששטחה מסתכם ב- 505 מ"ר.
126. עם זאת, בניגוד לטענת התובע, אני סבור כי מהעובדה שהנתבעת הכירה בזכותו של סבו להירשם כבעלים של מחצית מהחלקה ההיסטורית לא נובע בהכרח כי הנתבעת הכירה בזכותו של התובע להירשם כבעלים של נכסים אחרים, לרבות חלקות אחרות, אשר מקצתן מוגדרות ע"י התובע כ"פירות" של המקרקעין.
127. בהתאם למסמכים שצורפו לתצהיר התובע, אזי ההכרה מצד הנתבעת בזכותו של התובע במקרקעין הייתה ספציפית והתייחסה לזכויותיו במחצית מהחלקה ההיסטורית. מאידך, בחלק זה של תביעתו זו מבקש התובע להצהיר על זכותו לאכיפת התחייבות כלפיו ביחס לחלקות מקרקעין שלא הוכח בפניי שיש להן קשר לחלקה ההיסטורית. אני סבור כי הענקת סעד שכזה איננה עולה בקנה אחד עם יישומה הנכון של דוקטרינת "הביצוע בקירוב".
128. כאמור לעיל, ניתן לשקול יישומה של דוקטרינת "הביצוע בקירוב" כאשר סעד האכיפה המבוקש דומה לזה שהיה צריך להתקבל במסגרת האכיפה של ההסכמות החוזיות שבין הצדדים ככל שזו הייתה אפשרית, ותוך הקפדה על סטייה לא מהותית מן החיוב החוזי המקורי (ר' שלו, בעמ' 537). בעניין זה הכרזת התובע כבעלים על חלק 1 מתוך 347 במקרקעין הרשומים על שמה של הנתבעת הינה אכיפה הסוטה באופן ניכר מן החיוב החוזי המקורי שהוכח בפניי.
אפרט עיקר נימוקי לקביעתי זו:
129. ראשית, הוכח כי סבו של התובע היה זכאי לבעלות במחצית מן החלקה ההיסטורית, והנתבעת הכירה בזכותו זו. אולם, לא הוכח בפניי כי הסב היה זכאי, או כי הנתבעת הכירה בעבר, בזכויות במקרקעין המשותפות לסב יחד עם אחרים, דהיינו – לא הוכרה ע"י הנתבעת זכות משותפת של הסב עם אחרים ב"מושעא" בחלקות הנכללות בשטחי המקרקעין לאחר ביצוע הפרצלציה.
130. בהקשר זה מוצא אני לנכון להעמיד דברים על דיוקם: התובע הוכיח אמנם כי סבו היה שותף למימון הרכישה של החלקה ההיסטורית, אך הוכח גם כי לתובע הוקצתה, למצער בשנת 1987, מחצית מהחלקה ההיסטורית שהייתה חלקה ספציפית שהתקבלה לאחר פרצלציה. על כן, אין התובע זכאי לאכיפה של זכויות ב"מושעא", כאשר זכותו המקורית הוגבלה לבעלותו בנפרד ובשלמות במחצית מהחלקה ההיסטורית בלבד.