שנית, הוכח כי סבו של התובע היה זכאי לזכויות בעלות בחלקה אחת, היא החלקה ההיסטורית, והנתבעת הכירה בזכותו זו. מאידך, לא הוכח בפניי כי הסב היה זכאי, או כי הנתבעת הכירה אי פעם, בזכויותיו של הסב במספר חלקות. כך, לשם הדוגמה, אם רוכש של דירה בבית משותף זכאי לחזקה ובעלות בדירה ספציפית באותו בניין בשטח מוגדר ומוסכם, הרי שאם מחמת נסיבות מסוימות הדירה שקיבל הינה בשטח קטן יותר אין בכך כדי להקנות לרוכש זכות לבעלות בשטח נוסף הנכלל באיזה מהיחידות האחרות הנמצאות באותו בניין.
131. שלישית, ובהמשך לכך: הוכח שהתובע היה זכאי להירשם כבעלים של חלקה ספציפית אחת בשטח של 750 מ"ר, ולא כבעלים של חלקים בלתי מסוימים בחלקות שונות בעלות שטחים שונים.
132. רביעית, לא הוכח ע"י התובע כי החלקות אשר לגביהן הוא מבקש להצהיר עליו כבעלים של 1 חלקי 347 חלקים הינן אכן "פירות" של החלקה ההיסטורית, או כי קיים קשר ישיר ביניהן לבין החלקה ההיסטורית, פרט להיותן חלק מהמקרקעין. במובן זה, ואף לפי הפרוטוקול מישיבת ההנהלה של הנתבעת (נספח 7 לתצהיר התובע) – סבו של התובע לא היה זכאי לחלק בלתי מסוים מתוך המקרקעין, אלא לחלק ספציפי במקרקעין, דהיינו – למחצית משטח החלקה ההיסטורית. לכן, אין בכך כדי להקנות לתובע זכות להירשם כבעלים של חלק בלתי מסוים בבעלות של חלקות שלא הוכח כי הן שייכות או קשורות דווקא לחלקה אשר לגביה הוכרה זכות הבעלות של התובע.
133. חמישית, לא הוכח בפניי כי סבו של התובע היה זכאי, וכי הנתבעת בהתאמה הכירה בזכויותיו, לבעלות בחלקות או במגרשים בעלי ייעוד שונה. במובן זה, אין התובע זכאי לקבל סעד של אכיפה שמשמעותו הינה לרושמו כבעלים של חלק אחד מתוך 347 חלקים הן במגרשים נוספים שייעודם למגורים והן במגרשים שייעודם לייעוד ציבורי לרווחת הציבור, כגון המגרש שיועד לבית אבות, למרכז מסחרי או לקאנטרי קלאב, כאשר כל שהוכיח הוא זכאותו להירשם כבעלים של החלקה ההיסטורית שמכוחה הוא היה זכאי להירשם כבעלים של החלקה המקורית אשר הייתה מיועדת ליעוד תכנוני אחד בלבד. בהקשר זה יוזכר כי בעת הפעלת הדוקטרינה של "ביצוע בקירוב" אין בית המשפט רשאי לחרוג באופן ניכר מן החיוב החוזי המקורי (ר' שלו, בעמ' 537).
134. בנוסף לקשיים שפורטו לעיל באשר לאופן היישום בפועל של דוקטרינת "האכיפה בקירוב", הרי שגם מטעמים נוספים איני מוצא הצדקה להיעתר לדרישת האכיפה של סעד זה הנדרש על ידי התובע. ראשית, התובע לא עמד בנטל הנדרש על מנת להוכיח מדוע לשיטתו הוא זכאי להירשם כבעלים דווקא של חלק 1 מתוך 347 חלקים במקרקעין הרשומים על שם הנתבעת. כך לדוגמה, על פי חוות הדעת של השמאי פרמינגר התובע זכאי לכאורה להירשם כבעלים של חלק אחד מתוך 304 חלקים במקרקעין, זאת משום שמספר הרוכשים המקוריים הסתכם ב-304 רוכשים (ר' ס' 3 לחוות הדעת של השמאי פרמינגר). יוצא איפוא שחוות דעתו של השמאי פרמינגר אינה מבססת או הולמת את הסעד הנתבע על ידי התובע בתביעתו זו. יתירה מזו: התובע גם לא הסביר מדוע אין לחשב את זכאותו בהתאם לכלל החלקות שהתקבלו במסגרת תוכנית בר/109, דהיינו 353 מגרשים למגורים בנוסף ל-4 מגרשים לרווחת היישוב (סעיף 2.5 לחוות הדעת של השמאי פרמינגר), דהיינו – באופן שהתובע יהיה זכאי, לכאורה, לחלק אחד מתוך 357 חלקים במקרקעין. לפיכך, גם זכאותו של התובע לסעד הנתבע על ידו לא בוססה כנדרש, והתובע לא עמד בנטל להוכיחה.