19. בהתייחס לטענת הנתבעת בקשר להוצאות שהוצאו על ידה במהלך השנים בגין המגרשים שהוחזקו על ידה, טוען התובע כי הנתבעת נמנעה מלהגיש תביעה שכנגד ו/או להוכיח את הוצאותיה אלה. כך גם עדי הנתבעת, לרבות יו"ר הדירקטוריון של הנתבעת, מר שלמה שש, לא ידעו לנקוב בסכום ההוצאות שיש לייחס לתובע, ולא הונחה תשתית ראייתית שתאפשר לבית המשפט לקבוע את סכום ההוצאות בהן נשאה הנתבעת בגין החלקה לגביה טוען התובע לבעלות. בקשר לכך טוען התובע כי לא כל ההוצאות הנכללות בדוחות הכספיים של הנתבעת רלוונטיות לעניינו של התובע, וכי הנתבעת לא דרשה, ואיננה דורשת, מיתר בעלי המגרשים במקרקעין להשתתף בהוצאות המשרתות את כלל בעלי המגרשים בישוב "אירוס", אלא דורשת זאת רק ממנו. בנוסף, מדגיש התובע כי הנתבעת לא הסבירה מדוע אין להפחית מסכום ההוצאות לו היא טוענת את התקבולים שקיבלה במהלך השנים ממכירת חלקי המקרקעין שמכרה.
20. התובע מבקש כי בית המשפט יצהיר על כך שהוא זכאי להירשם כבעלים של החלקה החלופית, אשר לטענתו הינה החלקה הקרובה והדומה ביותר לחלקה המקורית לה הוא זכאי, תוך שהוא מציין כי לפי חוות הדעת של השמאי פרמינגר החלקה החלופית נופלת בשוויה מהחלקה המקורית. כן מבקש התובע להירשם כבעלים של חלק 1 מתוך 347 חלקים של כל יתר שטחי המקרקעין הרשומים כיום על שמה של הנתבעת מאחר שעל פי גירסתו יש בכך כדי לשמר את חלקו היחסי בבעלות המגרשים שהתקבלו במסגרת תוכניות בר/109 והפרצלציות של המקרקעין, לרבות במגרשים הפרטיים ובשטחים שבייעוד ציבורי. בהקשר זה התובע מדגיש כי למרות שהרוכשים המקוריים היו זכאים לקבל שטח של דונם אחד מהמקרקעין בתמורה להשקעתם הכספית, הם קיבלו בסופו של דבר מגרש אחד בייעוד למגורים שהוקטן לכדי שטח של כ-500 מ"ר, כל זאת - כאשר על שם הנתבעת נותרה רשומה הבעלות בעשרות דונמים שמקורם במקרקעין ואשר לא חולקו, ולא הועברו, לרוכשים המקוריים או ליורשיהם. לטענת התובע, אין כל סיבה לכך שהנאמן, דהיינו הנתבעת, אשר קיבלה לחזקתה מכוח תפקידה זה את מגרשי המגורים והמגרשים בייעוד ציבורי, תעביר לנהנים, קרי: לרוכשים המקוריים (או ליורשיהם), רק מגרש אחד מתוך מגרשי המגורים ותשאיר לעצמה את כל המגרשים בייעוד ציבורי ואת יתר המגרשים שנותרו בייעוד למגורים ורשומים כיום על שמה.
21. בסיכומי התשובה שהגיש לבית המשפט מדגיש התובע כי החלקה החלופית אותה הוא תובע כיום אינה מוחזקת ע"י הנתבעת בנאמנות לטובת רוכש כלשהו, וכי היא מהווה חלק מיתרת נכסי הנאמנות שנותרה בידי הנתבעת ולא חולקה לרוכשים המקוריים או לחליפיהם. כן מציין התובע כי בניגוד לנטען על ידי הנתבעת, הרי שהוא, אביו או סבו, מעולם לא ויתרו על זכויותיהם במקרקעין. לגרסתו, וכפי שכבר הובהר לעיל, עו"ד מושונוב פנה בשנת 1987 לנתבעת בשם יורשי סבו, והנתבעת הכירה בזכויות של הסב ויורשיו בחלקה ההיסטורית. באשר לטענת הנתבעת בדבר מחדליו, כביכול, הנובעים מאי המצאת צו הירושה של יורשי הסב לידי הנתבעת טוען התובע כי צוואת הסב נמצאה רק בשנת 1996, בסמוך למות האב, על אף שהיה ידוע לו כי הסב, כמו גם האב, הותירו אחריהם צוואות, וכי לכן פנה התובע לנתבעת רק אז. בנוסף טוען התובע, כי הגיש את התביעה דנן רק לאחר שנחשף לפרוטוקולי הנתבעת ומסמכיה המוכיחים את טענותיו ביחס לזכויותיו במקרקעין.