22. התובע מוסיף וטוען כי הנתבעת כפרה לראשונה בזכויות סבו ויורשיו במקרקעין רק בשנת 1996. סעיף 5(2) בחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") קובע התיישנות בת 25 שנים במקרקעין מוסדרים. על כן, משלא חלפו 25 שנים מהמועד בו כפרה הנתבעת לראשונה בזכויות הסב ויורשיו במקרקעין – הרי שהתביעה דנן לא התיישנה. בהקשר זה מציין התובע כי אין הנתבעת יכולה להיבנות מכך שהיא עצמה הכשילה את התובע והסתירה ממנו משך שנים את האישורים בכתב ויתר המסמכים שהיו בידיה המאשרים את זכויותיו במקרקעין.
23. התובע מוסיף וטוען כי בהתייחס לקביעות שנעשו בפסק הדין בעניין ה"פ (מחוזי ת"א) 408/06 מיכאל לפידות נ' חברה ארץ ישראלית לישוב עולים בע"מ (פורסם בנבו, 13.12.2006) (להלן: "עניין לפידות"), הרי שבית המשפט המחוזי בתל אביב אמנם קבע כי הנתבעת אינה נאמנה של התובעים שם, אולם תובעים אלו היו רוכשים שרכשו את קרקעותיהם בשנים האחרונות ולא כפי שנעשה במקרה הנוכחי. דהיינו – כאשר הרכישה המקורית נעשתה במישרין ע"י הסב והתובע הינו יורשו בשרשור מהאב שירש את זכויות הסב במקרקעין.
טענות הנתבעת
24. הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה דנן על הסף מאחר שגם החלקה החלופית שאותה תובע התובע מוחזקת על ידה בנאמנות, אפילו לשיטת התובע עצמו, אך זאת - עבור רוכש אחר, שאינו התובע, או עבור יורשי הרוכש האחר. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי התובע עתר לסעדים כספיים במסווה של סעדים הצהרתיים, ולא שילם מלוא האגרה הנדרשת.
משכך, טוענת הנתבעת כי אין לדון בתביעה לגופה גם מטעם זה.
25. כן טוענת הנתבעת כי התובע לא הוכיח את מהות וביצוע עסקת היסוד של רכישת חלק מהמקרקעין ע"י סבו, וכי הוא לא הוכיח גם את זכויות הסב לבעלות במחצית מהחלקה ההיסטורית. לטענת הנתבעת, התובע לא צירף כל מסמך המשקף את עסקת היסוד שבין הסב לבין ההסתדרות הציונית, ולא טרח לברר פרטים אודות עסקה זו ולהציג ראיות לגביה. לטענתה, לתובע אין כל ידיעה אישית בקשר לאותה קבלה "מבנק גאולה" שהוצגה על ידו, לרבות מי ערך אותה, או מי חתום עליה, ועל כן לא ניתן לדעת אם מדובר במסמך אותנטי. עוד נטען על ידי הנתבעת כי על הקבלה צוין שמו של הסב, ללא מספר תעודת זהות, כך שלא ניתן לדעת האם האדם שצוין על גבי הקבלה הוא סבו של התובע, או שמא מדובר באדם אחר העונה לשם אהרון אלחלל. בנוסף, נטען על ידי הנתבעת כי בקבלה נכתב כי התשלום בוצע עבור "אהרון אלחלל ומשפחתו", כלומר הרכישה בוצעה על ידי הסב במשותף עם אנשים אחרים. התובע לא הציג כל ראיה מיהם אותם בני משפחה, ועל כן ממילא הזכות הנטענת אינה שייכת לתובע לבדו. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי בקבלה צוין כי התובע שילם 940 ליבה בולגרים, כאשר התשלום האחיד עבור דונם אחד הנכלל בשטחי המקרקעין הסתכם ב-5,000 ליבה בולגרים. משכך, לא הוכח גם כי שולמה מלוא התמורה עבור העסקה. לחלופין, לא יתכן כי הסב ובני משפחתו רכשו שטח העולה על כ-180 מ"ר, בהתאם לתשלום הנקוב בקבלה.