29. באשר לתובע עצמו: לטענת הנתבעת גם התובע עצמו לא הציג הסבר המניח את הדעת מדוע לא פעל למימוש זכויותיו הנטענות במקרקעין מאז שנת 1996 ועד למועד הגשת התביעה, או למצער בשנת 2012, לאחר שעו"ד עברון, ב"כ התובע, פנתה לנתבעת בעניינו, בזמן שעו"ד צ'קרוב ז"ל עוד היה בין החיים. הנתבעת מדגישה כי טענת הוויתור של התובע על זכויותיו במקרקעין מתיישבת גם עם המציאות ששררה באותן שנים, דהיינו – כאשר המגרשים המדוברים נכללו בתחום השטח שיועד עפ"י מצבו התכנוני לשמש כ"גן לאומי", לא ניתן היה לבנות עליהם, והבעלות במגרשים הייתה כפופה לתשלומי מס רכוש ותשלומים שונים נוספים.
30. עוד טוענת הנתבעת כי יש לדחות את התביעה שהוגשה כנגדה ע"י התובע גם מחמת התיישנות. לשיטתה, הזכות הנטענת כנגדה ע"י התובע הינה זכות אובליגטורית, דהיינו זכות אשר בעליה מתחייב להקנותה לאחר במסגרת התחייבות חוזית. בעניין זה טוענת הנתבעת כי במקרה הנוכחי לא הייתה כל התחייבות שכזו מצדה כלפי הסב או כלפי יורשיו ולכן עילת התביעה במקרה דנן, ככל שקיימת כזו, מתיישנת ממילא לאחר חלוף תקופת ההתיישנות בת 7 שנים בלבד מיום היווצרותה, כל זאת - בהתאם לקבוע בסעיף 5(1) בחוק ההתיישנות. לחילופין טוענת הנתבעת כי מדובר בזכות חוזית הנטענת לגבי מקרקעין אשר לגביהם נקבעה תקופת התיישנות בת 25 שנים בהתאם להוראת סעיף 5(2) בחוק ההתיישנות. לשיטת הנתבעת, המועד ממנו יש למנות את מרוץ ההתיישנות הוא מועד רישום הזכויות על שם הנתבעת, דהיינו החל משנת 1950, או לחילופין - החל משנת 1953 שהוא מועד קבלת מכתב הדרישה שנשלח אל הנתבעת מטעם התובע. לפיכך, גורסת הנתבעת כי זכות התביעה של התובע התיישנה על פי כל התרחישים האפשריים.
31. הנתבעת טוענת כי התובע לא הוכיח את מועד כפירתה בזכותו הנטענת. התובע מבסס את מועד הכפירה על שיחה שערכה אשת התובע עם עו"ד צ'קרוב ז"ל, אך מאחר שהתובע בחר שלא להגיש תצהיר מטעם אשתו בעניין זה, יש לזקוף מחדל זה לחובתו. בנוסף, טוענת הנתבעת כי גם לפי גירסת התובע עצמו הוא מאשר כי נדרש ע"י הנתבעת עוד בשנת 1987 לשלם סכומים מסוימים כתנאי לקבלת זכויות במקרקעין, ולכן יש לראות בכך כפירה מצדה בזכויות התובע במקרקעין. לפיכך, יש למנות את מרוץ ההתיישנות מאותו מועד.
32. הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה גם מחמת שיהוי. לטענתה, נגרם לה נזק ראייתי, שכן התביעה מבוססת על מסמכים בני עשרות שנים שלא ניתן לדעת אם הם אותנטיים. לגרסת הנתבעת, האשם בעניין זה מוטל על הסב, האב והתובע שהמתינו שנים רבות עד שפעלו למימוש זכויותיהם הנטענות במקרקעין.