12. עיקר חיציהם של הנושים מכוונים כלפי החייב. גם המנהל המיוחד היה ער לכך ועל כן גרס, כי ביטול ההליך צריך להתבצע כנגד החייב.
אשר לחייבת, בהיותה בת זוגו של החייב היא מן הסתם מודעת למקורות הכנסתו ואף נהנית מהם. משלא דיווחה על כך, לטענת המנהל המיוחד, היא שותפה למחדלים ולהסתרות, התנהלותה אינה תמת-לב ויש לבטל את ההליך נגדה.
דיון והכרעה:
13. רב הנסתר על הנגלה בעניינם של חייבים אלה ויש לברר היטב לא רק את נסיבות ההסתבכות אלא גם את מקורות הכנסתם.
הטענות שנשמעו בדיון מפי הנושים היו נסערות והכילו בעיקר תיאורי אווירה וצבע.
נשמעו ביטויים קשים כגון: "החייבים הם נוכלים", "החייבים חיים חיי פאר", "החייבים גרים במגורי פאר".
לכל התיאורים הללו לא היתה אסמכתא מוצקה.
כפי שנראה גם המנהל המיוחד הלך שבי אחר הטיעונים הללו, אך לא הצביע בדוח מטעמו על מקורות הכנסה ממשיים של החייבים מעבר לנטען בדוח.
רושם כללי וטיעוני אווירה, אינם מספיקים כדי לקבוע שקיימת התנהגות חסרת תום לב מצד החייבים. קל וחומר לא בעניינה של החייבת. כלפיה למעשה לא נטען מאומה אלא כהסתמכות על מחדלי/מעשי בעלה החייב.
14. עוד נטען מפי הנושים, כי חברי כבוד השופט שילה, קבע מתווה לחייב שלא עמד בו בהחלטתו מספר 3 בתיקי החייב והחייבת וזוהי אינדיקציה נוספת לביטול ההליך.
אציין, כי נתון זה לא מצא ביטוי בדוח המנהל המיוחד ונזנח בדיון.
15. הכלל "אין עונשין אלא אם כן מזהירים" כוחו יפה גם בענייננו.
כאשר קיימים טיעונים מצד הנושים להתנהלות חסרת תום לב של החייבים בהליך, הסתרת מידע וחיים כלכליים עשירים מעבר למדווח, וטיעונים אלה מתקבלים על דעתו של המנהל המיוחד אך לא קיימות כל אסמכתאות לכך, הדעת אינה נוחה מביטול הליך פש"ר ללא בסיס.
טענת חוסר תום לב היא טענה חמורה אותה יש לבסס כדבעי. לא די בהעלאת טענות בעלמא.
דו"ח המנהל המיוחד אינו אחיד בשאלת התנהלותם של החייבים בהליך.
משמשות בו בערבוביה אמירות כי החייבים שיתפו פעולה בהליך ומסרו מסמכים ומנגד, ישנן בו אמירות כי החייבים העלימו מידעים.
הנתונים היחידים שהמנהל המיוחד הביא בדו"ח שהגיש, בדבר חריגה בדבר אורח החיים של החייבים הוא דמי השכירות בסך 5,200 ₪ המשולמים על ידם לדירת מגורים ברמת-גן, ותשלום עבור שירותי טלוויזיה בכבלים. אלה נתונים שאינם מספיקים לצורך ביטול הליך.
תשתית עובדתית מעורפלת כזו אינה מספקת לצורך קביעה קיצונית של התנהלות חסרת תום-לב.