הנתבעים טענו כי אף אם יש לקבל את טענתה של ז'אנה בעניין ההפתעה מהדיון בנושא פיטוריה מהדירקטוריון (ובכך יש למעשה קבלת טענתה של ז'אנה בדבר ההפתעה) – הרי שלא נטען במועד כלשהו לאחר מכן על ידי נובוטק או ז'אנה - כי ז'אנה לא הסכימה לפיטוריה מהדירקטוריון וכי היא מבקשת לממש את זכות הוטו המסורה לה כדי להתנגד.
טענה זו מקובלת עלי.
באנלוגיה למצבים של התקשרות בהסכם עקב כפייה הפוגעת ברצון - הרי שזמן סביר לאחר שאותה הפתעה "פגה" היה צפוי כי ז'אנה תפנה לחברה ותודיע לה כי היא מתנגדת לפיטוריה ותדרוש לקיים דיון בעניין זה או למנות דירקטור מטעמה.
כך היה צפוי כי תעשה, ללא כל קשר לשאלה מתי ראתה ז'אנה לראשונה את הפרוטוקול בו צוין כי הסכימה לפיטוריה. בפועל, חדלה ז'אנה מלכהן בדירקטוריון בעקבות אותה החלטה ולכן ברור כי פוטרה מכהונתה.
אילו היו לה טענות בעניין זה – הייתה יכולה להעלות אותן בכל עת בסמוך לאחר האסיפה שהתקיימה בשנת 2010 ובוודאי לפני שהוגשה על ידה תביעה בשנת 2014.
זאת לא עשתה ובכך יש לראות למעשה הסכמה פוזיטיבית לפיטורין.
יתרה מזאת, ז'אנה אף לא ביקשה למנות דירקטור במקומה ולממש בכך את זכותן הלגיטימית של התובעות למנות דירקטור מטעמן כבעלות מניות בחברה.
"ש. אחרי שפיטרו אותך מהדירקטוריון, האם פנית לסטרוקם במכתב או אפילו בפניה בעל פה בדרישה: אני בעלת מניות, אני רוצה למנות דירקטור מטעמי לסטרוקם?
ת: לא פניתי". (עמ' 65 לפרוטוקול).
לגופו של עניין יש לציין, כי ז'אנה צירפה את פרוטוקול הישיבה לתביעה בבית הדין לעבודה. לכן, אין אמת בטענתה כי הייתה מודעת לדברים שנכתבו בפרוטוקול רק בסמוך להגשת התביעה הנוכחית.
אינני רואה כל מקום לטענת התובעות בסיכומים, כי אף אם לא התנגדה ז'אנה או אם הסכימה לפיטורין הרי שהסכמה זו הושגה בחוסר תום לב תוך הטעייה או ביצוע תרמית - באי גילויו של הסכם ההצבעה לפיו חייבים לקבל את הסכמתה המפורשת כדי לפטר אותה מהדירקטוריון.
ז'אנה הייתה ערה לחלוטין לקיומו של הסכם זה.
ז'אנה תיארה בתצהירה במפורט את נסיבות חתימת הסכם ההצבעה ואת הסכמתה להצביע בעד תיקון התקנון בשנת 2003, על סמך התחייבותו של דני כי הסכם ההצבעה ייחתם וכי במסגרתו ייקבע באופן מפורש כי לא ניתן לפטר דירקטור בכלל ואותה בפרט שלא בהסכמתה. (סעיף 52 לתצהיר).
ז'אנה ציינה בתצהירה כי הסכם ההצבעה לא בוטל מאותו מועד וכי לכן האסיפה הכללית של החברה לא הייתה רשאית להעביר אותה מתפקידה ללא הסכמת נובוטק שמעולם לא ניתנה (סעיף 58 לתצהיר).
מכאן ברור, כי הסכם זה חרוט בתודעתה של ז'אנה. אין לכן לקבל כאמינה את עדותה בחקירה הנגדית לפיה ידעה שאי אפשר לפטרה מהדירקטוריון בשנת 2003 אך כי "ב- 2010 תחת לחץ לא בדיוק ידעתי את זה" (עמ' 66 לפרוטוקול).
לכן, אין כל מקום לטענה בדבר תרמית בדרך של הסתרת קיומו של הסכם ההצבעה.
התוצאה היא כי אין מקום לטענת התובעות לקיפוח בגין הפיטורין מהדירקטוריון.
יש לציין, כי אף אם אין בפיטוריה של ז'אנה מכהונתה כדירקטורית כדי להצדיק סעד בגין קיפוח הרי שמהלך הפיטורין כשלעצמו מעיד על משבר אמון מהותי בין הצדדים ועל העדר כל סיכוי לשיקומו - כפי שאף קרה בפועל במהלך השנים עד להגשת התביעה.
משבר האמון מצדיק סעד של "הפרדת כוחות" מכוח סעיף 191 לחוק החברות.
ראה לעניין זה פסק דין אדלר.
אולם, לאור הסכמת הצדדים לביצוע ההפרדה בדרך של רכישת מניות נובוטק בחברה – אין צורך לדון ולפרט את הנימוקים למתן הסעד.