פסק דין
1. מהות התביעה
לפניי תובענה שעניינה סכסוך בין בעלי מניות.
נטען, כי ענייניה של החברה התנהלו בדרך שבה יש בה משום קיפוח התובעות או מי מהן כבעלות מניות בחברה.
בית המשפט התבקש ליתן סעדים בגין קיפוחן של התובעות על פי הוראות סעיף 191 (א) לחוק החברות התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות") ולהורות לנתבעים, ביחד או לחוד, לרכוש את מניות התובעת 1 בנתבעת 1, סטרוקם בע"מ (להלן: "החברה" או "סטרוקם").
כמו כן, התבקש בית המשפט להורות לחברה על העמדת ספרי ודוחות החברה לעיונן של התובעות. בנוסף, ביקשו התובעות כי יוצהר שהעברת 27.34% ממניות החברה מחברת נורקם לחברת ניואקם כהגדרתן להלן בטלה. כפועל יוצא, ביטולו של הסכם בעלי המניות כפי שיוגדר אינו תקף.
סעד נוסף שהתבקש הוא סעד כספי בגין הפרשי דמי ייעוץ ובגין פיצוי על אי קבלת דמי ייעוץ.
2. הצדדים
סטרוקם, חברה פרטית המאוגדת בישראל ורשומה ברשם החברות, הוקמה ביום 21.3.2001. עיסוקה בייצור חומרי ניקוי, חיטוי וטואלטיקה ומפעלה ממוקם בפארק התעשייה דשנים.
התובעת 1, נובוטק בע"מ (להלן: "נובוטק"), היא חברה פרטית המאוגדת בישראל ורשומה ברשם החברות.
נובוטק מחזיקה ב- 24.22% מהון המניות המוקצה של החברה.
התובעת 2, הגב' ז'אנה נוב (להלן: "ז'אנה"), היא המנהלת היחידה של נובוטק ומחזיקה במלוא הון מניותיה.
בכתב התביעה נטען כי ז'אנה היא אחת ממייסדות סטרוקם.
הנתבע 2, מר שי יעקב (להלן: "שי") הוא מנכ"ל החברה ודירקטור בחברה מטעם הנתבעת 5, ביוהיל בע"מ (להלן: "ביוהיל").
ביוהיל מחזיקה ב-24.22% מהון המניות המוקצה של החברה.
שי הוא בנו של מר דני יעקב ז"ל (להלן: "דני") אשר היה ממייסדי החברה והחזיק במניותיה באמצעות ביוהיל. עד סמוך לפני פטירתו שימש דני כמנכ"ל החברה וכדירקטור בה מטעם ביוהיל.
הנתבעת 3, Norkem Holdings PLC (להלן: "נורקם"), גם היא ממייסדי החברה, היא חברה אנגלית העוסקת במסחר בכימיקלים במספר שווקים בעולם. עד העת האחרונה הייתה רשומה נורקם כבעלת 27.34% מהון המניות המוקצה של החברה.
ברשם החברות נרשם כי מניותיה של נורקם הועברו לנתבעת 4, Niokem Inc (להלן: "ניאוקם"), חברה הרשומה ככל הנראה, לטענת התובעות, באחת ממדינות ארצות הברית. המוציא והמביא מטעמן של נורקם וניאוקם היה מר מייק סמית ז"ל (להלן: "סמית"), אשר הזדהה כיושב הראש של שתיהן. על פי הסכמות המייסדים, כפי שיפורט, פעל סמית, באמצעות נורקם, כדירקטור בחברה מאז ייסודה והמשיך לכהן כדירקטור בחברה מטעם ניאוקם - גם לאחר העברת המניות הנטענת מנורקם לניאוקם.
יצוין כבר עתה, כי התובעות טוענות שעל אף הרישום ברשם החברות העברת המניות האמורה אינה תקפה.
הנתבע 6 מר אילן נצר (להלן: "אילן"), גם הוא ממייסדי החברה, מחזיק ב-24.22% מהון המניות המוקצה שלה. כפי שיפורט להלן, אילן מכהן כדירקטור בחברה מאז שיוסדה וכן כמנהל מפעלה.
עוד ציינו הצדדים את מר אורי וולפרט (להלן: "אורי") אשר כיהן כדירקטור בחברה והיה גם הוא ממייסדי החברה לצידם של ז'אנה, דני, אילן ונורקם.
אורי החזיק מניות בחברה באמצעות חברת כמלוג בע"מ (להלן: "כמלוג"), אשר לטענת התובעות הייתה בבעלותו המלאה ואותה ניהל לבדו.
התובעות ציינו כי על פי ההסכמות בין מייסדי החברה עסק אורי בפיתוח עסקי ובניהול מפעל הנוזלים של החברה, עד לעזיבתו את החברה בשנת 2003 - מועד בו רכשו בעלי המניות הנוכחיים את מניותיו. את השירות האמור סיפק אורי לחברה באמצעות כמלוג על פי הסכם שירותי ייעוץ שנחתם בין החברה לבין התובעות, כפי שיפורט בהמשך.
3. טענות הצדדים
א. טענות התובעות בכתב התביעה
* קשרי המייסדים טרם ייסוד החברה
התובעות פרטו בכתב התביעה את האופן בו הכירו מייסדי החברה ז'אנה, דני, אורי ואילן במהלך עבודתם רבת השנים בחברת ליוור ישראל בע"מ (לשעבר ויטקו) (להלן: "ליוור ישראל"), חברה בת של חברת יוניליוור העולמית.
ז'אנה כיהנה, בין היתר, כמנהלת טכנית ומנהלת פיתוח במחלקה התעשייתית לייצור ופיתוח חומרי ניקוי וחיטוי לתעשייה שנקראה "סטרוסול" (להלן: "סטרוסול").
עוד צוין, כי טרם פרישתה מליוור ישראל עמדה חבילת שכרה ותנאיה של ז'אנה על סכום של למעלה מ-30,000 ₪.
צוין כי דני היה מנכ"ל סטרוסול ובקיא בשיווק חומרי הניקוי לתעשייה אשר יוצרו על ידה. דני פוטר מעבודתו בליוור ישראל, לטענת התובעות, ברוח לא טובה כשנתיים לפני ייסוד סטרוקם. התובעות הדגישו כי במשך עשרות שנים ועד סמוך לפטירתו של דני ופיטוריה של ז'אנה מסטרוקם, היו השניים בקשרי אמון וחברות קרובים.
אילן, טוענות התובעות, כיהן בין היתר כמנהל הייצור בסטרוסול והוצא לפנסיה מוקדמת כשנה לפני ייסוד סטרוקם.
התובעות הוסיפו כי אורי עבד שנים רבות בתפקידים בכירים בליוור ישראל וכי לאחר פיטורי דני כיהן כמנכ"ל סטרוסול. אורי היה מוערך על ידי אנשי יוניליוור העולמית ומצוי איתם בקשרים מצוינים. בין משימותיו בשנת 2000, או בסמוך לכך, הוטל עליו לסגור את פעילותה של סטרוסול על פי מדיניות יוניליוור העולמית, על אף שלמוצריה הייתה דרישה ופעילותה הייתה רווחית ביותר. זאת מסיבות הנוגעות לשיקולי איכות הסביבה ולמערכת הייצור העולמית של יוניליוור. עוד צוין, כי לסטרוסול היה לקוח עיקרי, דייברסי-ליוור ישראל, אשר דרש אספקה שוטפת של מוצריה ולולא היא היה נאלץ לייבא את המוצרים במחיר גבוה יותר.
נטען כי דני וז'אנה זיהו הזדמנות עסקית - אפשרות לרכוש פעילות נישה קיימת, רווחית וחסרת תחרות בישראל בתחום האבקות, הכוללת קו ייצור פועל המייצר מוצרים ואת הפורמולציות של מוצרים אלה, כמו גם לקוח הדורש את המוצרים באופן שוטף. על כן, בשלב זה, לאור האמון ההדדי ביניהם, חברו יחדיו המייסדים ובהם גם סמית, אשר הכיר את דני ואת פעילות סטרוסול וכיהן, כאמור, כיושב ראש נורקם והיה בעל עניין בה. נורקם, באמצעות סמית, השקיעה את עיקר הסכום שנדרש להתחלת פעילות החברה בתמורה לזכויות השיווק הבלעדי בחברה ולשותפות ברווחים.
עוד ציינו התובעות בהקשר זה כי אורי יכול היה לרכוש את קו הייצור, הידע והלקוחות של סטרוסול, לעומת דני או סמית להם סירבה יוניליוור העולמית למכור גם במחיר גבוה יותר. זאת, לטענתן, מפני שדני פוטר מליוור ישראל, כאמור, ברוח לא טובה ונורקם התחרתה בדייברסי ליוור בשווקים ובמוצרים מסוימים. לאור זאת, ביצע אורי את הרכישה ולבקשת דני וסמית נרשם על שמו מלוא הון המניות שהוקצה בעת ייסוד החברה, כאשר רק בהמשך הוקצו המניות ליתר המייסדים.
לדברי התובעות, בדרך למימוש הרעיון הקים דני בחודש אפריל 2000 את חברת יוניתים בע"מ (להלן: "יוניתים"), שבמניותיה החזיקו אישתו של דני ואילן בחלקים שווים. באמצעות יוניתים תכנן תחילה דני לרכוש את קו הייצור והידע של סטרוסול. בחודש אוגוסט 2000 הקים דני, לטענת התובעות, עוד 3 או 4 חברות בת לחברת יוניתים, במטרה לעסוק דרכן בפעילויות שונות בתחום. עם זאת, בתחילת שנת 2001 לאחר שהתברר כי ליוור ישראל אינה מוכנה שדני יהא אחד מרוכשי קו הייצור, סיכמו המייסדים כי אורי ירכוש, כאמור, עבור החברה את קו הייצור, הידע והלקוחות של סטרוסול; אורי וז'אנה יפרשו מעבודתם בליוור ישראל; המייסדים ייסדו חברה למטרה האמורה ויהיו כולם בעלי מניות בחלקים שווים, אך לנורקם כמשקיעה יהיה מספר מניות גדול במעט מן היתר; כל עוד יהיו הם בעלי מניות, ישתתפו המייסדים בניהול החברה כדירקטורים, ודני, ז'אנה, אורי ואילן גם יעבדו בדרג הניהולי, כל אחד בתחומו, בעוד לנורקם תהא זכות שיווק בלעדית.
ההסכמות האמורות יצאו לפועל והחברה הוקמה, כאמור, ביום 21.3.2001.
דני החל לעבוד בחברה כמנכ"ל ועסק בתחום השיווק; אורי עסק בפיתוח עסקי ובניהול מפעל הנוזלים; ז'אנה כיהנה כמנהלת הטכנית ואילן כיהן כמנהל מפעל אבקות ואחראי אחזקה. זאת, כפי שהוחלט בישיבת ההנהלה התפעולית בחברה ביום 18.4.2001.
עוד טענו התובעות, כי לז'אנה הובטח על ידי דני, כמנכ"ל המיועד של החברה, שהשכר החודשי שלה יעלה על 20,000 ₪ לחודש לאור תנאיה בסטרוסול. עם זאת, הוסכם, וכך היה, כי בתחילת הדרך יקבל כל אחד מהמייסדים העובדים סך של 1,000 דולר ארה"ב לחודש אשר יגדל בהתאם לתזרים המזומנים, אך שכרה החודשי הממוצע של ז'אנה יעלה על 20,000 ₪. מכיוון שכך הובטח לה, דחתה ז'אנה, לטענתה, הצעות עבודה שונות שקיבלה ופרשה מליוור ישראל.
* התנהלות הצדדים לאחר הקמת החברה
כשלושה חודשים לאחר הקמת החברה, טרם נחתם הסכם בעלי המניות בין המייסדים, פנה דני לז'אנה, אורי ואילן והורה להם, לטענת התובעות, לפעול כמוהו (משיקולי מס) ולהחזיק את מניותיהם בחברה באמצעות חברות בבעלותם וכן לקבל את שכרם דרך חברות אלו. דני ציין כי ככל שאין בבעלותם חברה כזו, הוא יוכל לסייע להם בכך. ז'אנה נתנה בדני אמון בלתי מסויג ונהגה על פי הוראותיו. לכן, מכר לה דני את נובוטק, אחת מחברות הבת של יוניתים, ומאז מחזיקה ז'אנה במניותיה בסטרוקם באמצעות נובוטק. לנובוטק לא הייתה פעילות ואין לה נכסים נוספים מלבד מניות ז'אנה בחברה.
גם אורי פעל על פי עצת דני והעביר מניותיו בחברה לכמלוג, חברת בת של יוניתים.
אילן סירב לעצתו של דני להמשיך להחזיק במניותיו בסטרוקם במישרין.
ביום 27.6.2001 נחתם הסכם בעלי מניות בין כמולג, ביוהיל, נובוטק, אילן, נורקם והחברה (להלן: "הסכם בעלי המניות").
הסכם זה עוסק בעניניים שונים ביחסי בעלי המניות בינם לבין עצמם ולבין החברה. בין היתר, הקנה ההסכם זכויות רחבות לקבלת מידע; עיון בספרי החברה וקבלת דוחות וכן נקבעה במסגרתו הגבלה על העברת מניות.
התובעות ציינו כי שניים מהנספחים להסכם לא נמסרו מעולם לז'אנה ובקשות בא כוח התובעות לקבלם נענו בשלילה. מדובר בנספח המפרט את התוכנית העסקית באותו מועד ובנספח הכולל הבנות שהושגו בין החברה לבין נורקם.
התובעות הוסיפו כי זמן קצר לאחר שנחתם הסכם בעלי המניות דרש דני מז'אנה שהיא ונובוטק תחתומנה על הסכם ייעוץ מול החברה. דני הסביר לז'אנה כי הדבר חסר משמעות מבחינתה ונדרש רק לשם הסדרה פורמלית לעניין העברת שכרה. דני ציין כי כך פעלו גם הוא ואורי. על כן, חתמה ז'אנה בשמה ובשם נובוטק על הסכם ייעוץ מול החברה ביום 11.7.2001, לפיו תספק נובוטק לחברה שירותי ייעוץ של מנהל טכני באמצעות ז'אנה בלבד (להלן: "הסכם הייעוץ").
התובעות הדגישו כי לז'אנה לא הייתה כל כוונה להיות מנהלת טכנית בדרך של מתן שירותי ייעוץ באמצעות נובוטק וכי היא לא הסכימה לכך.
נטען כי בכל מקרה, על פי מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה, מדובר היה ביחסי עבודה בינה לבין החברה. ז'אנה הייתה עובדת של החברה בתפקיד מנהלת טכנית ובחלק ניכר מהזמן גם בתפקיד מנהלת מפעל החברה, כאשר בכפיפות לה עבדו כ-18 עובדים. כל זאת עד לפיטוריה וביטול הסכם הייעוץ ביום 30.9.2010 לאחר כמעט עשר שנות עבודה.
ז'אנה פוטרה, לטענת התובעות, לאלתר וללא סיבה מוצדקת, שלא כדין מבלי שנערך לה שימוע או ניתנה לה הזדמנות להגיב, בניגוד להסכמות בין המייסדים, בחוסר תום לב ותוך קיפוח ופגיעה בזכויותיה ובציפיות הלגיטימיות כבעלת מניות. ז'אנה הסתמכה על פרנסתה כל עוד היא או נובוטק בעלות מניות בחברה ונותרה ללא הכנסה לאחר פיטוריה.
התובעות ציינו כי תביעה שהגישה ז'אנה כנגד החברה בבית הדין האזורי לעבודה נמחקה בהסכמה תוך תשלום פיצוי סמלי לז'אנה בגין עוגמת נפש. בכל מקרה, טוענות התובעות, ההסכמות המפורשות בין המייסדים הן הקובעות את תנאי עבודתה של ז'אנה בחברה, בין כעובדת ובין בדרך של מתן שירותי ייעוץ באמצעות נובוטק.
התובעות פרטו בהרחבה בכתב התביעה את טענותיהן לעניין הפסקת הסכם הייעוץ.
עוד הוסיפו התובעות כי באסיפה כללית של החברה שהתקיימה ביום 30.10.2003, מבלי שהנושא נידון בישיבת הדירקטוריון שנערכה דקות ספורות קודם לכן, העלה דני לדיון את החלפת התקנון של החברה באותה עת לתקנון אחר (להלן: "התקנון החדש"). התקנון החדש והשינויים בו לעומת התקנון הקודם הוצגו לבעלי המניות, ובכל מקרה לז'אנה, לראשונה באותו מעמד – על אף האמור בפרוטוקול של אותה אסיפה הכללית.
בתקנון החדש ניטלו חלק מזכויות בעלי המניות ובתוך כך הזכות למנות דירקטורים אשר הועברה לאסיפה הכללית.
אורי, בשם כמולג, התנגד להחלפת התקנון וטען לקיפוח המיעוט. דני אמר לז'אנה כי התנגדותו של אורי חסרת בסיס וכי ממילא מוסכם על בעלי המניות, מלבד אורי, כי כל עוד המייסדים הם בעלי מניות בחברה במישרין או באמצעות חברה בבעלותם - ישתתפו בניהול החברה ויכהנו כדירקטורים וכי לא ניתן יהיה לפטר דירקטור אשר מונה לבקשת בעל מניות מסוים ללא הסכמתו.
עוד נאמר על ידי דני כי הסכם הצבעה בדבר הסכמות אלה יחתם בימים הקרובים. הסכם זה נחתם אכן בין ביוהיל, אילן, נובוטק ונורקם בסמוך ליום 10.11.03 (להלן: "הסכם ההצבעה" נספח 14 לכתב התביעה).
על בסיס האמון המוחלט שנתנה ז'אנה בדני פעלה היא על פי הוראותיו והצביעה בעד התקנון החדש אשר התקבל ברוב הדרוש. באותה אסיפה כללית, מיד לאחר החלפת התקנון, פוטרו כל הדירקטורים המכהנים, ולמעט אורי מונו כל אותם דירקטורים מחדש על ידי האסיפה הכללית.
התובעות ציינו בכתב התביעה כי הסכם ההצבעה לא בוטל ולא שונה. בהתאם לאמור בהסכם, על אף האמור בתקנון החדש, אין האסיפה הכללית רשאית להעביר מתפקידו דירקטור שמונה מטעם מי מבעלי המניות ללא הסכמת אותו בעל מניות. לכן, טענו התובעות, האסיפה הכללית שהתקיימה ביום 18.10.2010 לא הייתה רשאית להעביר את ז'אנה מתפקידה כדירקטורית ללא הסכמתה. למרות זאת, ללא כל הודעה מוקדמת פוטרה ז'אנה מהדירקטוריון בחוסר תום לב תוך קיפוחה ובניגוד לציפיותיה הלגיטימיות.
נטען כי בעת הכנת כתב התביעה גילו התובעות כי בפרוטוקול האסיפה הכללית מיום זה צוין שניתנה לז'אנה הזדמנות לומר דברה בעניין, אך היא נמנעה מכך והסכימה לפיטוריה.
התובעות טוענות כי לא היו דברים מעולם (הפרוטוקול צורף כנספח 17 לכתב התביעה).
עוד טענו התובעות בכתב התביעה כי נפגעה זכותה של ז'אנה לעיין בספרי החברה ולקבל דוחות מפורטים על פעילות החברה לפי הסכם בעלי המניות התקנון המעודכן והתקנון החדש, וזכותה לקבלת מידע כדירקטורית. על אף בקשות התובעות ובא כוחן לבחון את הספרים והחשבונות אלה לא נמסרו ויש לראות בכך משום קיפוח.