3. טענות הצדדים
א. טענות התובעות בכתב התביעה
* קשרי המייסדים טרם ייסוד החברה
התובעות פרטו בכתב התביעה את האופן בו הכירו מייסדי החברה ז'אנה, דני, אורי ואילן במהלך עבודתם רבת השנים בחברת ליוור ישראל בע"מ (לשעבר ויטקו) (להלן: "ליוור ישראל"), חברה בת של חברת יוניליוור העולמית.
ז'אנה כיהנה, בין היתר, כמנהלת טכנית ומנהלת פיתוח במחלקה התעשייתית לייצור ופיתוח חומרי ניקוי וחיטוי לתעשייה שנקראה "סטרוסול" (להלן: "סטרוסול").
עוד צוין, כי טרם פרישתה מליוור ישראל עמדה חבילת שכרה ותנאיה של ז'אנה על סכום של למעלה מ-30,000 ₪.
צוין כי דני היה מנכ"ל סטרוסול ובקיא בשיווק חומרי הניקוי לתעשייה אשר יוצרו על ידה. דני פוטר מעבודתו בליוור ישראל, לטענת התובעות, ברוח לא טובה כשנתיים לפני ייסוד סטרוקם. התובעות הדגישו כי במשך עשרות שנים ועד סמוך לפטירתו של דני ופיטוריה של ז'אנה מסטרוקם, היו השניים בקשרי אמון וחברות קרובים.
אילן, טוענות התובעות, כיהן בין היתר כמנהל הייצור בסטרוסול והוצא לפנסיה מוקדמת כשנה לפני ייסוד סטרוקם.
התובעות הוסיפו כי אורי עבד שנים רבות בתפקידים בכירים בליוור ישראל וכי לאחר פיטורי דני כיהן כמנכ"ל סטרוסול. אורי היה מוערך על ידי אנשי יוניליוור העולמית ומצוי איתם בקשרים מצוינים. בין משימותיו בשנת 2000, או בסמוך לכך, הוטל עליו לסגור את פעילותה של סטרוסול על פי מדיניות יוניליוור העולמית, על אף שלמוצריה הייתה דרישה ופעילותה הייתה רווחית ביותר. זאת מסיבות הנוגעות לשיקולי איכות הסביבה ולמערכת הייצור העולמית של יוניליוור. עוד צוין, כי לסטרוסול היה לקוח עיקרי, דייברסי-ליוור ישראל, אשר דרש אספקה שוטפת של מוצריה ולולא היא היה נאלץ לייבא את המוצרים במחיר גבוה יותר.
נטען כי דני וז'אנה זיהו הזדמנות עסקית - אפשרות לרכוש פעילות נישה קיימת, רווחית וחסרת תחרות בישראל בתחום האבקות, הכוללת קו ייצור פועל המייצר מוצרים ואת הפורמולציות של מוצרים אלה, כמו גם לקוח הדורש את המוצרים באופן שוטף. על כן, בשלב זה, לאור האמון ההדדי ביניהם, חברו יחדיו המייסדים ובהם גם סמית, אשר הכיר את דני ואת פעילות סטרוסול וכיהן, כאמור, כיושב ראש נורקם והיה בעל עניין בה. נורקם, באמצעות סמית, השקיעה את עיקר הסכום שנדרש להתחלת פעילות החברה בתמורה לזכויות השיווק הבלעדי בחברה ולשותפות ברווחים.
עוד ציינו התובעות בהקשר זה כי אורי יכול היה לרכוש את קו הייצור, הידע והלקוחות של סטרוסול, לעומת דני או סמית להם סירבה יוניליוור העולמית למכור גם במחיר גבוה יותר. זאת, לטענתן, מפני שדני פוטר מליוור ישראל, כאמור, ברוח לא טובה ונורקם התחרתה בדייברסי ליוור בשווקים ובמוצרים מסוימים. לאור זאת, ביצע אורי את הרכישה ולבקשת דני וסמית נרשם על שמו מלוא הון המניות שהוקצה בעת ייסוד החברה, כאשר רק בהמשך הוקצו המניות ליתר המייסדים.
לדברי התובעות, בדרך למימוש הרעיון הקים דני בחודש אפריל 2000 את חברת יוניתים בע"מ (להלן: "יוניתים"), שבמניותיה החזיקו אישתו של דני ואילן בחלקים שווים. באמצעות יוניתים תכנן תחילה דני לרכוש את קו הייצור והידע של סטרוסול. בחודש אוגוסט 2000 הקים דני, לטענת התובעות, עוד 3 או 4 חברות בת לחברת יוניתים, במטרה לעסוק דרכן בפעילויות שונות בתחום. עם זאת, בתחילת שנת 2001 לאחר שהתברר כי ליוור ישראל אינה מוכנה שדני יהא אחד מרוכשי קו הייצור, סיכמו המייסדים כי אורי ירכוש, כאמור, עבור החברה את קו הייצור, הידע והלקוחות של סטרוסול; אורי וז'אנה יפרשו מעבודתם בליוור ישראל; המייסדים ייסדו חברה למטרה האמורה ויהיו כולם בעלי מניות בחלקים שווים, אך לנורקם כמשקיעה יהיה מספר מניות גדול במעט מן היתר; כל עוד יהיו הם בעלי מניות, ישתתפו המייסדים בניהול החברה כדירקטורים, ודני, ז'אנה, אורי ואילן גם יעבדו בדרג הניהולי, כל אחד בתחומו, בעוד לנורקם תהא זכות שיווק בלעדית.
ההסכמות האמורות יצאו לפועל והחברה הוקמה, כאמור, ביום 21.3.2001.
דני החל לעבוד בחברה כמנכ"ל ועסק בתחום השיווק; אורי עסק בפיתוח עסקי ובניהול מפעל הנוזלים; ז'אנה כיהנה כמנהלת הטכנית ואילן כיהן כמנהל מפעל אבקות ואחראי אחזקה. זאת, כפי שהוחלט בישיבת ההנהלה התפעולית בחברה ביום 18.4.2001.
עוד טענו התובעות, כי לז'אנה הובטח על ידי דני, כמנכ"ל המיועד של החברה, שהשכר החודשי שלה יעלה על 20,000 ₪ לחודש לאור תנאיה בסטרוסול. עם זאת, הוסכם, וכך היה, כי בתחילת הדרך יקבל כל אחד מהמייסדים העובדים סך של 1,000 דולר ארה"ב לחודש אשר יגדל בהתאם לתזרים המזומנים, אך שכרה החודשי הממוצע של ז'אנה יעלה על 20,000 ₪. מכיוון שכך הובטח לה, דחתה ז'אנה, לטענתה, הצעות עבודה שונות שקיבלה ופרשה מליוור ישראל.