ב. מהותה של החברה
כדי להתייחס לטענות התובעות בהקשר לנסיבות הרלוונטיות לתביעה זו, יש לדון קודם כל במהותה של החברה ובטענת התובעות כי מדובר בחברת מעטים.
אופי החברה עשוי להשפיע על הציפיות הלגיטימיות של הצדדים.
כך, בחברת מעטים, שהיא למעשה מעין שותפות, קיימת ציפייה לגיטימית של הצדדים לניהול משותף של החברה.
(רע"א 8646/04 חסקי אלון ייזום בנייה והשקעות בע"מ נ' אריה מיכלסון חברה ליזמות בע"מ פד"י נט(3) 380, 383; צ. כהן, בעלי מניות בחברה - זכויות חברה ותרופות (תשנ"א) עמ' 278).
בפס"ד אדלר הבהיר כב' השופט דנציגר מתי ניתן לסווג חברה כמעין שותפות.
נקבע כי סיווגה של החברה כמעין שותפות, באותו מקרה לצורך הענקת סעד של הפרדת כוחות, צריך להיעשות בזהירות, תוך מתן תשומת לב לנסיבות כל מקרה.
ניתן להיעזר בשורה של מבחני עזר ובכללם: מהו מספר בעלי המניות; האם פעילות החברה מאופיינת ביחס אישי בין בעלי המניות; מה יחסי אחזקותיהם; האם קיימת הבנה בדבר ניהול משותף של עסקי החברה; האם בעלי המניות החליטו להטיל הגבלות על העברת מניות.
מבחינת נסיבות המקרה שלפניי, עולה כי יש לקבל את טענת התובעות לפיה החברה היא אכן מעין שותפות. כך, בחברה מספר בעלי המניות מועט. רוב בעלי המניות הכירו עוד לפני הקמת החברה ומדובר היה במיזם עסקי משותף שלהם, על רקע אותה הכרות במקום העבודה הקודם.
מהעדויות אף עולה כי לכל הפחות בין דני וז'אנה היו יחסי אמון מלאים.
נראה כי הייתה הבנה בין בעלי המניות באשר לניהול משותף של עסקי החברה שתוקם בעקבות הרעיון המשותף למיזם העסקי, כפי שעולה מחלוקת התפקידים הברורה עוד בסמוך לייסודה של החברה.
הצדדים הגבילו במידה מסוימת את עבירות המניות (הגבלה למשך שלוש שנים, על פי סעיף 5.2.1 להסכם בעלי המניות, נספח 8 לכתב התביעה).
יתרה מכך, שיעור האחזקות של רוב בעלי המניות זהה או דומה - מלבד שיעור אחזקותיה של נורקם אשר השקיעה כספים בחברה.
אומנם, הצדדים קבעו בסעיף 24 להסכם בעלי המניות כי אין בכוונתם ליצור שותפות. עם זאת, עולה במפורש מפסק דין אדלר כי הדגש הוא על מהות היחסים בין הצדדים ולא על צורתם הפורמאלית.
אין כל רלוונטיות לטענת הנתבעים, אשר הועלתה על ידם לראשונה בסיכומים, לפיה מדובר בחברה מסחרית לכל דבר ועניין.
העובדה כי החברה היא חברה מסחרית אינה מונעת בדרך כלשהי את התנהלותה בדרך של מעין שותפות, אשר ברור כי גם מטרתה היא השאת רווחים מפעילות עסקית.
יש לכן לקבוע כי מדובר בחברת מעטים שהיא מעין שותפות.
בהקשר זה יש להתייחס לטענת הנתבעים בדבר מעמדה של ז'אנה בחברה, למרות שנראה כי הטענה נזנחה בסופו של דבר.
אינני רואה מקום לטענה הפורמאלית לפיה אין לז'אנה זכויות כלשהן בחברה, לרבות הזכות להעלות טענות של קיפוח, שכן נובוטק היא בעלת המניות הרשומה ולא ז'אנה.
כפי שטענו התובעות, עולה מעמדה המפורש של ז'אנה כבעלת הזכות המהותית במניות מהאמור במבוא להסכם בעלי המניות.
ב"הואיל" B להסכם הוגדרו: אורי, דני, ז'אנה ואילן כבעלי המניות הרשומים או כמוטבים בין באופן אישי ובין בשם יישות המצויה בשליטתם.
אין לכן מקום לטענה בדבר העדר זכויות בחברה בגין אי רשומה של ז'אנה כבעלת מניות בחברה.
יתרה מכך, כבר נקבע על ידי, כי ניתן להרחיב את זכות התביעה בגין קיפוח לגבי סכסוך בחברה שהיא חברת מעטים, גם אם המניות אינן רשומות על שם "השותפים המהותיים" בזכויות החברה.
(ראה ה"פ (ת"א) 59587-07-13 עדה מורג נ' ביזנס טיים – סקנורמה תיירות עסקית בע"מ (עמ' 45-46 לפסק הדין).
על כן, אין מניעה מבירור טענות הקיפוח של ז'אנה במסגרת ההליך שבפניי ואין מקום לטענת הנתבעים בדבר חוסר יריבות.
ג. טענות הקיפוח של התובעות בגין פיטוריה של ז'אנה מעבודתה בחברה או בגין הפסקת שירותיי ייעוץ באמצעות נובוטק
יש להבהיר כבר בשלב זה, כי קיימת אבחנה של ממש בין טענת בעל מניות בחברת מעטים בדבר ציפייה לגיטימית להיות מועסק על ידי החברה – לבין טענה בדבר ציפייה לגיטימית להיות שותף לניהול החברה או לכהן כדירקטור בה.
טענותייה של ז'אנה בכל הקשור לעבודתה עבור החברה, בין באופן עצמאי ובין באמצעות הסכם הייעוץ, מתייחסות לציפייה להיות מועסקת על ידי החברה.
סיווגה של החברה כחברת מעטים או כמעין שותפות אינו מביא בהכרח למסקנה לפיה קיימת לכל אחד מבעלי המניות של אותה חברה הזכות להיות מועסק על ידה ולעבוד עבורה.
על זכות זו להיות מעוגנת בדרך כלל במסמכי היסוד של החברה ולא כך הדבר במקרה שלפניי.
אומנם, נסיבות התאגדותה של החברה על רקע הכרותם הקודמת של רוב בעלי המניות בעת עבודתם בליוור ישראל וכוונת הצדדים לרכוש את קו הייצור בתחום אותו הכירו, תוך חלוקת האחריות לגבי העבודה ביניהם, מביאות למסקנה כי בתחילת הדרך הייתה אכן הסכמה והבנה כי כל בעלי המניות יועסקו על ידי החברה. דני כמנכ"ל; אורי בפיתוח עסקי ובניהול מפעל הנוזלים; ז'אנה כמנהלת טכנית ואילן כמנהל מפעל אבקות ואחזקת המפעל, כל זאת כפי שעולה מתצהירה של ז'אנה שלא נסתר בעניין זה.
כך עולה גם במפורש מפרוטוקול ישיבת הנהלה של החברה מיום 18.4.01 (אשר צורף במסגרת המסמכים של נספח 10 לתצהירה של ז'אנה).
בפרוטוקול זה נקבעה חלוקת תפקידים מפורשת בין ז'אנה, אילן, אורי ודני – כאשר התפקידים המיועדים הינם תפקידים תפעוליים של עובדים כגון: פיתוח מוצרים; הבטחת איכות; ספרות טכנית – לגבי ז'אנה. ניהול מחסן; משלוחים; תכנון והקמה של המפעל – לגבי אילן. רכש ואריזות; גבייה בשוק המקומי; פיתוח עסקי בשוק המקומי וציוד – לגבי אורי. תמחור; תקשורת מול נורקם, תיק ביטוחים, ניהול פיננסי טלפונים סלולוריים ורכב –לגבי דני.
ברור כי לא מדובר בתפקידים המוטלים עליהם כדירקטורים בחברה.
עם זאת, אין בהבנה זו בתחילת פעילותה של החברה בשנת 2001 כדי להוות התחייבות של החברה להעסיק את מי מבעלי המניות ללא הגבלת זמן.
במקרה הנוכחי, בחרו, כאמור, רוב בעלי המניות להתקשר עם החברה, מספר חודשים לאחר הקמתה, בהסכמי ייעוץ באמצעות חברות בשליטתם.
הצדדים החליטו אם כן כי ההתקשרות בין בעלי המניות, בין באופן אישי ובין באמצעות חברה בשליטתם, לבין החברה תהיה על פי אותו הסכם.
בהסכם הייעוץ (נספח 10 לכתב התביעה) נקבעה הוראה לפיה החברה רשאית לסיים את ההתקשרות בכל עת תוך מתן הודעה מוקדמת בכתב של 60 יום.
זכות מקבילה לביטול ניתנה לנובוטק.
כמו כן, קבע הסכם הייעוץ כי החברה זכאית לסיים את ההסכם באופן מידי על בסיס "סיבה מוצדקת" (תרגום שלי- ד.ק).
מונח זה הוגדר בהסכם, בין היתר, כהפרה חמורה של אמון על ידי היועץ או עובדיו מעילה וכן הפרה מכוונת של תנאים יסודיים בהסכם.
במכתב ביטול הסכם הייעוץ, אשר שלח דני לז'אנה ביום 1.10.10, נאמר אומנם כי סיום ההתקשרות בין החברה לבין נובוטק יכנס לתוקף 60 יום ממועד משלוח המכתב.
עם זאת, נאמר במכתב באופן חד משמעי כי עם קבלת ההודעה על הפסקת שירותי הייעוץ "אין צורך שהגב' ז'אנה נוב תגיע למשרדי החברה ו/או למתקניה זאת מיד עם קבלת מכתבנו זה" (נספח 15 לכתב התביעה).
למען הסר ספק, הבהיר דני את הדברים פעם נוספת במכתב אשר שלח מאוחר יותר בו נאמר כי מדובר על הפסקת נוכחות של ז'אנה במפעל כבר ביום ראשון (נספח 16 לכתב התביעה).
לכן, יש להתייחס להודעה בדבר הפסקת ההתקשרות בהסכם הייעוץ כאל הפסקת התקשרות מידית. הפסקת התקשרות מעין זו כפופה לתנאי הסכם הייעוץ בעניין "סיבה מוצדקת" כפי שציינתי לעיל.
אולם, השאלה האם פעלה החברה כדין ועל פי תנאי הסכם הייעוץ - הינה שאלה נפרדת ושונה לחלוטין משאלת הציפייה הלגיטימית של כל אחד מבעלי המניות להיות מועסק על ידי החברה.
המסקנה היא כי כל אחד מבעלי המניות היה ער לכך שהחברה רשאית לסיים את ההתקשרות עמו וכי לא קיימת כל הבטחה או ציפייה להיות מועסק על ידי החברה ללא הגבלת זמן.
לכן, עצם מתן ההודעה על הפסקת הסכם הייעוץ אינה בגדר קיפוח של מי מהתובעות.
לאור זאת, אין צורך לדון במסגרת התביעה שלפניי בטענות השונות של הנתבעים באשר לסיבות שהצדיקו, לטענתן, את סיום הסכם הייעוץ. זאת, גם בנפרד וללא כל קשר לשאלת תוקפו ומהותו של הסכם הפשרה בבית הדין לעבודה.
כמו כן, הצדדים נהגו על פי הוראות הסכם הייעוץ כבר במועד מוקדם להודעת הפסקת ההתקשרות שנשלחה לנובוטק.
ז'אנה אישרה בחקירתה הנגדית כי הייתה שותפה להודעתו של דני לפיה הוא עומד לפטר את אורי ולסיים את הסכם הייעוץ עם כמלוג.
ז'אנה נשאלה מה משמעות היותה שותפה להודעה של דני.
תשובתה הייתה "דני הודיע לי שהוא הולך לפטר את אורי
ש. ומה את אמרת על זה?
ת. שחבל." (עמ' 56 לפרוטוקול).
לאור זאת, מקובלת עלי טענת הנתבעים כי התובעות היו מודעות לאפשרות לסיים את הסכמי הייעוץ ואף לעובדה כי החברה עשתה זאת בפועל.
גם לאחר שהתובעות קיבלו את מכתבו של דני באשר להפסקת הסכם הייעוץ, לא הועלתה על ידן טענה כלשהי באשר לקיפוח או טענה לפיה זכותה של ז'אנה להמשיך ולהיות מועסקת על ידי החברה ללא הגבלת זמן מעצם היותה בעלת מניות.
בפרוטוקול האסיפה הכללית של החברה מיום 18.10.10 נרשמו באופן מפורט דבריה של ז'אנה אשר ביקשה לומר מילים מסוימות לאחר הפסקת הסכם הייעוץ. ז'אנה ציינה את עבודתה במהלך 10 השנים ואת הסיכונים שלקחה בביצוע עבודה זו, ז'אנה ציינה כי הסכומים ששולמו לה אינם משקפים סכומים אותם מרוויחים אנשים במעמדה או את הסכומים שהיא נהגה לקבל כשכר בליוור ישראל.
ז'אנה ביקשה כי ישולם לה או לנובוטק פיצוי בגין המאמצים אשר נעשו על ידן במהלך שנות עבודתה.
ז'אנה איחלה לנוכחים הצלחה בהמשך ניהול העסק וביקשה כי שאלת הפיצוי תטופל באופן מהיר.
בחקירתה הנגדית נשאלה ז'אנה האם הדברים המצוינים בפרוטוקול בהקשר זה בסעיף 3 משקפים את מה שנאמר על ידה.
ז'אנה השיבה כי אין היא יודעת מה נאמר בסעיף 3 ולאחר מכן ביקשה כי יקראו לה אותו בעברית.
תשובה ישירה לשאלה לא ניתנה על ידה. אולם, ז'אנה אישרה כי דיברה על זכותה לפיצוי; על מה שעשתה במשך 10 שנים בחברה וכי נתנה סקירה על מה השקיעה בחברה "וכמה החברה הזאת קיימת בזכותי" (עמ' 56 לפרוטוקול).
דברים אלה עולים בקנה אחד עם האמור בסעיף 3 לפרוטוקול.
עובדה אחת ברורה לחלוטין - ז'אנה לא העלתה כל טענה באשר לעצם זכותה של החברה להפסיק את ההתקשרות עמה או את הסכם הייעוץ עם נובוטק.
אין לכן מקום לטענה בדבר ציפייה לגיטימית של מי מהתובעות כי תועסקנה על ידי החברה כל עוד הן בעלות מניות בה.
התוצאה היא כי הפסקת הסכם ההתקשרות והפסקת עבודתה של ז'אנה, שהייתה למעשה העבודה היחידה אליה התייחס הסכם הייעוץ – אינן מהוות קיפוח של מי מהתובעות.
ד. פיטורי ז'אנה מכהונתה כדירקטורית
כפי שכבר ציינתי קודם, יש להבחין בין ציפייה לגיטימית של בעל מניות בחברת מעטים להיות מועסק על ידי החברה - לבין ציפייה לגיטימית של בעל מניות לכהן בה כדירקטור, אשר פגיעה בה יכולה להוות קיפוח.
צ. כהן בספרה לעיל מציינת בעמ' 164-165 :
"... יש מקום להתחשב בקביעת קיומו של קיפוח גם באופיה של החברה. כך, למשל, בחברה שהיא מעין שותפות קיימת ציפייה לגיטימית של הצדדים לניהול משותף של החברה. פיטורים של בעל מניות ממשרתו כדירקטור בחברה שהיא מעין שותפות הוכרו כקיפוח".
[ר' גם פס"ד אדלר, פסקה 66; פס"ד אורנשטיין].
ציפייה לגיטימית זו של בעלי המניות לכהן כדירקטורים בחברה קיבלה ביטוי בהסכם ההצבעה.
אין למעשה מחלוקת בין הצדדים, כפי שעולה באופן מפורש מסיכומי הנתבעים, כי כל האמור בהסכם ההצבעה באשר למינוי ופיטורי דירקטור תקף וקיים עד היום.
אין חולק על כך שבהתאם להוראות הסכם ההצבעה לא ניתן היה לפטר את ז'אנה מהדירקטוריון ללא הסכמתה – סעיף 4 להסכם ההצבעה אשר נוקב במונח ""consent .
המחלוקת בין הצדדים הינה באשר להסכמתה של ז'אנה לפיטוריה מכהונתה כדירקטורית.
ז'אנה טענה בתצהירה, כפי שטענה בכתב התביעה, כי רק בעת הכנת כתב התביעה גילתה כי בפרוטוקול האסיפה הכללית מיום 18.10.10 נכתב כי כביכול ניתנה לה באותו מעמד הזדמנות לומר את דבריה בעניין "וכאילו אני נמנעתי מכך והסכמתי לפיטורי מהדירקטוריון".
סעיף 4 לפרוטוקול התייחס לשחרורה של ז'אנה מחובותיה כחברת דירקטוריון.
נאמר בסעיף כי הודע לז'אנה על זכותה לומר את דבריה באשר להצעה בדבר הפסקת כהנותה כדירקטורית וכי:
"Ms Nov declined to exercise said right and stated that she has no objection to her removal from the Company`s Board".
ז'אנה טענה, כאמור, כי לא היו דברים מעולם וכי הייתה בהלם מוחלט.
את הפרוטוקול רשם עורך דין איתן קייט (להלן: "קייט").
בתצהירו נאמר כי במועד האסיפה מונה לשבת בראשה ואף ערך את פרוטוקול האסיפה.
לדבריו, הפרוטוקול משקף נאמנה את הדברים שנאמרו באסיפה.
קייט חזר והצהיר כי ז'אנה הודיעה כי אין לה התנגדות לשחרורה מדירקטוריון החברה – בדיוק כפי שרשום בפרוטוקול.
בתצהירו של אילן נאמר כי ז'אנה הודיעה במפורש, ולא על דרך השתיקה, כי היא איננה מתנגדת לסיום כהונתה כדירקטורית.
גם אילן הצהיר כי האמור בפרוטוקול משקף את מה שנאמר באסיפה.
אילן אף ציין כי הפרוטוקול הופץ לידיעת כל המשתתפים לרבות ז'אנה מיד לאחר האסיפה. מעולם לא נטען על ידה כי האמור בפרוטוקול אינו משקף באופן מדויק את מהלך האסיפה ואת הדברים שנאמרו בה.
האמור בתצהירו של שי היה זהה לאמור בתצהירו של אילן.
בחקירתה הנגדית חזרה והכחישה ז'אנה כי הסכימה לפיטוריה.
"לא נכון שאני הסכמתי לזה שיפטרו אותי מהדירקטוריון. לא הסכמתי, לא היה דבר כזה, לא סיפרו לי דבר כזה, לא ידעתי שבשביל זה הזמינו אותי לדירקטוריון, לא תיארתי בחלום הכי גרוע שלי שזה מה שהולכים לעשות..." (עמ' 55 לפרוטוקול מיום 11.5.2015).