בהמשך חקירתה הוסיפה ז'אנה (עמ' 65 לפרוטוקול מיום 11.5.2015):
"ש: ... ואני שואל, את אמרת קודם שזה לא נכון, אז אני שואל אם כך, מה כן נכון... מה את אמרת? בפרוטוקול כתוב שאת אמרת שאין לך התנגדות לזה,
...
ש: אז אני שואל מה כן אמרת.
ת: כמעט נפלתי מהכיסא, לא אמרתי חצי מילה, לא הבנתי למה אני כתבתי סעיף על ביטוח דירקטורים ואף אחד אפילו לא צייץ להגיד לי חצי מילה, אני פשוט זוכרת את הפרצוף שלי... שלא היה לי בכלל מה להגיב ומה להגיד. זה מה שהיה.
ש: מה שאת אומרת בעצם שאת לא הצבעת לא נגד ולא בעד, הרי באו לשאול כל אחד,
ת: מי שאל אותי להצביע... כולם מצביעים נגדי...
...
עו"ד מנחם: 4 בעלי מניות יושבים, 3 מצביעים בעד פיטורייך מהדירקטוריון. מגיעים עכשיו לשאול אותך מה עמדתך, את צריכה להרים את היד נגד או בעד. מה את אומרת?
ת: לא אומרת כלום.
ש: לא אומרת כלום?
ת: יושבת. מנותקת, שותקת".
עדות זו אמינה עלי והיא נתמכת בעדותו של אילן בחקירתו הנגדית.
בניגוד לדבריו בתצהיר, לפיהם הודיעה ז'אנה באופן מפורש ולא על דרך השתיקה כי היא לא מתנגדת לסיום כהונתה כדירקטורית, עולה מחקירתו הנגדית של אילן כי לא הייתה כל התבטאות פוזיטיבית מצידה של ז'אנה.
אילן העיד "... אני זוכר שהיא לא התנגדה אז, אני לא זוכר מה היא אמרה או לא, עד כדי כך אני לא זוכר.
ש. אבל אתה גם לא זוכר שהיא הצביעה בעד, נכון?
ת. זה אני לא זוכר."
העדר זכרון זה אינו עולה בקנה אחד עם האמירה המפורשת של אילן בתצהיר, לפיה הודיעה ז'אנה כי היא לא מתנגדת לסיום כהונתה.
המונח "CONSENT" הנדרש על פי הסכם ההצבעה הוא בעל משמעות אקטיבית ולא פסיבית.
לכן, העדר התנגדות אינו עולה בגדר אותה הסכמה אשר נדרשת לפיטורי דירקטור.
עדותה של ז'אנה באשר למצבה ה"מאובן" והפתעתה מהעלאת הנושא לדיון הייתה, כאמור, אמינה עלי והגיונית בנסיבות העניין -
ז'אנה הצהירה בתצהירה כי נושא פיטוריה מכהונתה כדירקטורית הועלה באסיפה מבלי שידעה מראש כי הנושא הוא על סדר היום וכך גם עולה מחקירתה הנגדית כפי שפורט לעיל.
בהקשר זה התייחסו התובעות ארוכות בסיכומים לשאלת החלפת המיילים בין הצדדים לפני הישיבה. נטען על ידן, בין היתר, כי ז'אנה לא הייתה יכולה לראות את המייל בו נכלל, לטענת הנתבעים, נושא פיטוריה מהדירקטוריון כנושא לסדר היום. זאת לאור העובדה, כי אילן לקח מז'אנה ביום 6.10.10 את המחשב שלה על פי הוראת דני לאחר פיטוריה מעבודתה, כפי שאישר אילן בחקירתו הנגדית (עמ' 27 לפרוטוקול).
אינני רואה צורך להידרש לחילופי מיילים אלה. עדותה של ז'אנה בעניין זה אמינה עלי, כאמור, לגופה, והיא נתמכת בדבריה לפיהם לא הבינה מדוע העלתה לדיון באסיפה את נושא ביטוח הדירקטורים - כאשר לא נאמר לה דבר בעניין פיטוריה מכהונתה בדירקטוריון.
בנסיבות אלה, אין גם כלן מקום לראות בהעדר תגובה כהסכמה פוזיטבית מצידה של ז'אנה, כפי שצוין בהסכם ההצבעה.
עם זאת, נראה כי למרות העובדה שההחלטה בדבר הפסקת כהונתה של ז'אנה כדירקטורית התקבלה שלא בהסכמה כנדרש על פי הסכם ההצבעה – אין מקום לטענת התובעות בדבר קיפוח בעניין זה.
הנתבעים טענו כי אף אם יש לקבל את טענתה של ז'אנה בעניין ההפתעה מהדיון בנושא פיטוריה מהדירקטוריון (ובכך יש למעשה קבלת טענתה של ז'אנה בדבר ההפתעה) – הרי שלא נטען במועד כלשהו לאחר מכן על ידי נובוטק או ז'אנה - כי ז'אנה לא הסכימה לפיטוריה מהדירקטוריון וכי היא מבקשת לממש את זכות הוטו המסורה לה כדי להתנגד.
טענה זו מקובלת עלי.
באנלוגיה למצבים של התקשרות בהסכם עקב כפייה הפוגעת ברצון - הרי שזמן סביר לאחר שאותה הפתעה "פגה" היה צפוי כי ז'אנה תפנה לחברה ותודיע לה כי היא מתנגדת לפיטוריה ותדרוש לקיים דיון בעניין זה או למנות דירקטור מטעמה.
כך היה צפוי כי תעשה, ללא כל קשר לשאלה מתי ראתה ז'אנה לראשונה את הפרוטוקול בו צוין כי הסכימה לפיטוריה. בפועל, חדלה ז'אנה מלכהן בדירקטוריון בעקבות אותה החלטה ולכן ברור כי פוטרה מכהונתה.
אילו היו לה טענות בעניין זה – הייתה יכולה להעלות אותן בכל עת בסמוך לאחר האסיפה שהתקיימה בשנת 2010 ובוודאי לפני שהוגשה על ידה תביעה בשנת 2014.
זאת לא עשתה ובכך יש לראות למעשה הסכמה פוזיטיבית לפיטורין.
יתרה מזאת, ז'אנה אף לא ביקשה למנות דירקטור במקומה ולממש בכך את זכותן הלגיטימית של התובעות למנות דירקטור מטעמן כבעלות מניות בחברה.
"ש. אחרי שפיטרו אותך מהדירקטוריון, האם פנית לסטרוקם במכתב או אפילו בפניה בעל פה בדרישה: אני בעלת מניות, אני רוצה למנות דירקטור מטעמי לסטרוקם?
ת: לא פניתי". (עמ' 65 לפרוטוקול).
לגופו של עניין יש לציין, כי ז'אנה צירפה את פרוטוקול הישיבה לתביעה בבית הדין לעבודה. לכן, אין אמת בטענתה כי הייתה מודעת לדברים שנכתבו בפרוטוקול רק בסמוך להגשת התביעה הנוכחית.
אינני רואה כל מקום לטענת התובעות בסיכומים, כי אף אם לא התנגדה ז'אנה או אם הסכימה לפיטורין הרי שהסכמה זו הושגה בחוסר תום לב תוך הטעייה או ביצוע תרמית - באי גילויו של הסכם ההצבעה לפיו חייבים לקבל את הסכמתה המפורשת כדי לפטר אותה מהדירקטוריון.
ז'אנה הייתה ערה לחלוטין לקיומו של הסכם זה.
ז'אנה תיארה בתצהירה במפורט את נסיבות חתימת הסכם ההצבעה ואת הסכמתה להצביע בעד תיקון התקנון בשנת 2003, על סמך התחייבותו של דני כי הסכם ההצבעה ייחתם וכי במסגרתו ייקבע באופן מפורש כי לא ניתן לפטר דירקטור בכלל ואותה בפרט שלא בהסכמתה. (סעיף 52 לתצהיר).
ז'אנה ציינה בתצהירה כי הסכם ההצבעה לא בוטל מאותו מועד וכי לכן האסיפה הכללית של החברה לא הייתה רשאית להעביר אותה מתפקידה ללא הסכמת נובוטק שמעולם לא ניתנה (סעיף 58 לתצהיר).
מכאן ברור, כי הסכם זה חרוט בתודעתה של ז'אנה. אין לכן לקבל כאמינה את עדותה בחקירה הנגדית לפיה ידעה שאי אפשר לפטרה מהדירקטוריון בשנת 2003 אך כי "ב- 2010 תחת לחץ לא בדיוק ידעתי את זה" (עמ' 66 לפרוטוקול).
לכן, אין כל מקום לטענה בדבר תרמית בדרך של הסתרת קיומו של הסכם ההצבעה.
התוצאה היא כי אין מקום לטענת התובעות לקיפוח בגין הפיטורין מהדירקטוריון.
יש לציין, כי אף אם אין בפיטוריה של ז'אנה מכהונתה כדירקטורית כדי להצדיק סעד בגין קיפוח הרי שמהלך הפיטורין כשלעצמו מעיד על משבר אמון מהותי בין הצדדים ועל העדר כל סיכוי לשיקומו - כפי שאף קרה בפועל במהלך השנים עד להגשת התביעה.
משבר האמון מצדיק סעד של "הפרדת כוחות" מכוח סעיף 191 לחוק החברות.
ראה לעניין זה פסק דין אדלר.
אולם, לאור הסכמת הצדדים לביצוע ההפרדה בדרך של רכישת מניות נובוטק בחברה – אין צורך לדון ולפרט את הנימוקים למתן הסעד.
ה. טענת התובעות בעניין קיפוח בגין שלילת זכותן לעיון בספרי החברה וקבלת הדוחות
הזכות העקרונית של התובעות כבעלות מניות לעיון במסמכי החברה מעוגנת בחוק החברות:
סעיף 184 קובע:
"לבעלי מניות זכות עיון במסמכי החברה המפורטים להלן:
(1) פרוטוקולים של האסיפות הכלליות, כאמור בסעיף 90;
(2) מרשם בעלי המניות ומרשם בעלי המניות המהותיים כאמור בסעיף 129;
(3) מסמך שברשות החברה, כאמור בסעיף 185;
(4) תקנון ודוחות כספיים כאמור בסעיף 187;
(5) כל מסמך שעל החברה להגיש לפי חוק זה ולפי כל דין לרשם החברות או לרשות לניירות
ערך, העומד לעיון הציבור ברשם החברות או ברשות ניירות ערך, לפי העניין".
סעיף 185 קובע:
"(א) בעל מניה זכאי לדרוש מהחברה, תוך ציון מטרת הדרישה, לעיין בכל מסמך הנמצא ברשות החברה בכל אחד מאלה:
(1) המסמך נוגע לפעולה או לעסקה הטעונה אישור האסיפה הכללית לפי הוראות סעיפים 255 ו-268 עד 275;
(2) בחברה פרטית - אם הדבר נדרש לצורך קבלת החלטה בנושא שעל סדר יומה של האסיפה הכללית של החברה.
(ב) החברה רשאית לסרב לבקשתו של בעל מניה אם לדעתה הבקשה הוגשה שלא בתום לב או שיש במסמכים הנדרשים סוד מסחרי או פטנט, או שגילוי המסמכים עלול לפגוע בדרך אחרת בטובת החברה".
סעיף 187 קובע:
"(א) כל בעל מניה זכאי לקבל מהחברה, לפי בקשתו, העתק מהתקנון וכן, בחברה שאינה תאגיד מדווח, לקבל העתק מהדוחות הכספיים, כאמור בסעיף 173(ד)".
אמנם, זכותו של בעל מניות למידע וגישתו למסמכי החברה מצומצמות מאלו של הדירקטוריון, אך הובהר כי מדובר בכלי חיוני למימוש זכויותיו של בעל המניות [741/01 קוט נ' עיזבון ישעיהו איתן ז"ל, פ"ד נז(4) 171, 188 (2003) (להלן: "עניין קוט"]:
"המידע הוא כלי חיוני למימוש זכותו של בעל מניות לעשות במניותיו ובזכויותיו הרכושיות בחברה בדרך שתאפשר לו מיצוי מרב התועלת מרכושו. שלילת זכותו למידע מלא של בעל מניות בנסיבות אלה או הגבלת גישתו למידע עלולות להגביל באופן משמעותי את יכולתו להעריך הערכה עסקית כוללת את הנושא העומד בפניו להכרעה ולהקשות עליו בקבלת החלטה שתתבסס על אדנים רציונליים".
עוד צוין בעניין קוט (עמ' 187) כי:
"...היקף המידע שבעל המניות זכאי לו מכוח זכותו להצביע באספה הכללית נגזר מהמטרה שלשמה הוקנתה לו זכות ההצבעה באותו עניין (י' דנציגר הזכות למידע אודות החברה [11], בעמ' 259, 261). זכותם של בעלי המניות למידע על אודות ענייני החברה הוא הפן האחר של חובת המנהלים לספקו כנדרש לצורך ניהול תקין של עסקי החברה. חובה זו היא חלק מחובות האמון של המנהלים כלפי החברה".
לפיכך, ברור כי נובוטק זכאית למידע המפורט בסעיפי החוק ככל בעלת מניות, כל עוד מניותיה בבעלותה.
זכותו של דירקטור לקבל מידע קבועה בסעיף 265(א) לחוק החברות: "לכל דירקטור הזכות לבדוק את מסמכי החברה ואת רישומיה ולקבל העתקים מהם, ולבדוק את נכסי החברה, ככל שהדבר דרוש למילוי חובותיו כדירקטור."
ס"ק (ב) קובע: "החברה רשאית למנוע מדירקטור לבדוק מסמך או נכס של החברה, אם סבר הדירקטוריון שהדירקטור פועל בחוסר תום לב או שבדיקה כאמור עלולה לפגוע בטובת החברה".
כלומר, בכל שנות כהונתה כדירקטורית עמדה לז'אנה הזכות לקבלת מידע גם על פי סעיף זה.
עוד טענו התובעות, כאמור, כי הן זכאיות לעיין בספרי החברה ולקבל דוחות מפורטים על פעילותה לאור התקנון החדש ולאור הסכם בעלי המניות.
התקנון והסכם בעלי המניות מקנות לתובעות, כבעלות מניות, זכות לקבל בכל זמן הזדמנות לבחון את הספרים והחשבונות של החברה וכן להעמיד לתובעות תוך 4 שבועות מסיומו של כל חודש דוח מנהלים המתייחס לחודש שקדם. דוח זה כולל, בין היתר, ניתוח מכירות; זכאים ותקציב.
דוח נוסף יימסר תוך 4 שבועות מסיומו של כל רבעון, על מהלך האירועים וההתקדמות באותו רבעון וכל מידע רלוונטי לגבי כלל עסקי החברה והתפתחותם.
מדובר בזכות עיון וקבלת דוחות שהיא רחבה מהזכויות הקבועות לבעלי מניות ולדירקטור על פי הוראות חוק החברות.
הנתבעים לא הניחו בסיס ראייתי כלשהו לטענה לפיה התובעות מעוניינות במידע כדי לנסות ולפגוע בחוסנה העסקי של החברה. לכן, אין הצדקה לשלול את זכות התובעות למידע לו הן זכאיות על פי החוק ועל פי התקנון והסכם בעלי המניות.
ז'אנה העידה כי הדוח הכספי האחרון אותו ראתה היה לשנת 2003.
עוד העידה זאנה "...לא קיבלתי דוחות עוד לפני שפיטרו אותי וביקשתי דוח לקבל ודני לא הסכים לתת לי דוח שאני אראה את המצב" (עמ' 54 לפרוטוקול).
מרדכי דייג (להלן: "דייג"), אשר העיד מטעם הנתבעים, הוא בעל מניות בחברה המספקת שירותי חשבות לחברה לרבות הכנת דוחות כספיים.
תפקידו בחברה הוא מנהל כספים.
דייג אישר בחקירתו הנגדית כי מאז שנת 2010 נמסרו לנובוטק עמוד בשנה הכולל מספר שורות בדבר נתונים כספיים כלליים של החברה לגבי השנה הקודמת, כפיי שעולה מ-ת/10, בקשר לשנים 2010, 2012 ו- 2013.
דייג אישר בחקירתו כי מלבד נתונים אלה לא מסר לנובוטק כל נתון נוסף וזאת בהוראת הנהלת החברה.
גם שי אישר בחקירתו הנגדית כי תמצית זו היא המידע אשר נמסר לז'אנה וכי לא קיבלה דוחות כספיים מפורטים מאז שאיננה מכהנת עוד כדירקטורית.
"ז'אנה מקבלת בכל שנה רואה את... שזה התמצית של כל הדוחות... ואינה דירקטורית ולא אמורה למיטב הבנתי וכמו שהסבירו לי לקבל את כל הדוחות המפורטים של החברה" (עמ' 29 לפרוטוקול מיום 16.7.15).
כפי שעולה מנספח 23 לתצהירה של ז'אנה, פנה בא כוח התובעות בשנת 2011 לשי כמנכ"ל החברה וביקש לממש את זכותן של התובעות כבעלות מניות למידע הנרחב על פי הסכם בעלי המניות ועל פי התקנון. במכתב הודגש דוח המנהלים החודשי המתייחס, כאמור, לחודש הקודם.
המידע התבקש לגבי כל השנים מאז כריתת הסכם בעלי המניות ועד שנת 2011.
בתשובה לדרישה זו הועלתה הטענה כי התקבלה אצל החברה הודעה על ביטול הסכם בעלי המניות על ידי ניאוקם אליה הועברו מניות נורקם.
טענה זו איננה רלוונטית כלל לזכותן של התובעות לקבל את כל המידע על פי החוק, התקנון והסכם בעלי המניות עד שנת 2011 – דבר שלא נעשה בפועל.
מניעת זכותן של התובעות לקבל את הדיווחים הנרחבים כבעלות מניות בחברה – מהווה מידור מודע מקבלת מידע על מצב עסקייה של החברה. יש לראות בכך בגדר קיפוח ופגיעה בציפייה הלגיטימית של התובעות המעוגנת במסמכי החברה לקבל את המידע.
ו. טענת הנתבעים בדבר ביטול הסכם בעלי המניות
הנתבעים טענו, כאמור, כי מאחר וניאוקם מימשה את זכותה על פי הסכם בעלי המניות לבטל אותו, לאחר שמניות נורקם הועברו אליה, הרי שאין לתובעות זכות להמשיך ולקבל את המידע על פיו.
כפי שציינתי לעיל, לטענה זו יכולה להיות רלוונטיות, ככל שתהיה, רק החל משנת 2011 ואילך.
למרות זאת, אינני רואה כל צורך לדון בשאלה האם העברת המניות מנורקם לניאוקם - נעשתה כדין.
אומנם, נראה כי לא הונחה כל תשתית ראייתית לטענת הנתבעים לפיה מדובר אכן בחברה אחות של ניאוקם כפי שנדרש לעניין העברת המניות.
עם זאת, אישרה ז'אנה כי הסכימה להעברת המניות.
גם בעניין זה הועלתה על ידי ז'אנה טענה של לחץ (עמ' 65 לפרוטוקול):
"ש. קודם כל נבהיר את העניין; את נתת הסכמה להעביר את המניות מנורקם לניאוקם, נכון?
ת. נכון, תחת לחץ כבד.
ש. מה זה לחץ כבד?...
ת. התקשרו אלי דחוף, בהול בסוכות תבואי למפעל... מייק סמית רוצה להעביר את המניות שלו והוא צריך את זה דחוף..."
עדות זו אינה מהווה בסיס לטענה בדבר פגם ברצון אשר יצדיק את ביטול הסכמתה של ז'אנה להעברת המניות.
לגופו של עניין, מאחר וקיבלתי את טענת התובעות באשר להיותה של החברה חברת מעטים, הרי שהזכות המהותית במניות החברה מוקנית למעשה לשותפים בה.
התובעות טענו בסיכומים כי המוציא והמביא מטעם נורקם מאז יסודה של החברה, ולאחר מכן מטעם ניאוקם, היה סמית ז"ל.
האפשרות לביטול הסכם בעלי המניות הייתה מוקנית הן לנורקם בהיותה בעלת מניות באמצעות סמית - והן לניאוקם אם אכן הועברו אליה מניות נורקם. כל זאת באמצעות סמית אשר שלח את הודעת הביטול בפועל.
לכן, אין לשאלה באמצעות איזו יישות משפטית נשלחה הודעת הביטול כל רלוונטיות לעניין עצם הביטול.
לאור זאת, אין למעשה נפקות לטענות התובעות כי ניאוקם לא הייתה רשאית לשלוח את הודעת הביטול.
טענתן של התובעות לפיה ביטול הסכם בעלי המניות הייתה למנוע את זכותן לעיון בספרי החברה וקבלת הדוחות – נכונה ללא כל קשר לשאלת העברת המניות.
שי נשאל:
"ש. תאשר בבקשה שביטול הסכם בעלי המניות היה הדרך של מייק סמית, של נורקם ושלכם שלא למסור, שלנסות לא למסור מידע לנובוטק ולזאנה?
"ת. אני לא יכול לענות על זה בשם מייק סמית אבל אני מניח שזו הייתה המטרה שלו.
ש. ושלך?
ת. לצורך העניין תהיה גם שלי, כן ברוב הדברים האלה אני הלכתי עם מייק סמית"
(עמ' 79 לפרוטוקול).
אין ספק כי זו הייתה המטרה. אולם, את אותה מטרה ניתן היה להשיג אילו נורקם עצמה הייתה ממשת את זכותה על פי סעיף 7.1 להסכם בעלי המניות להודיע על ביטולו של ההסכם, בהודעה מראש של שלושה חודשים.
עם זאת, עולה במפורש מחקירתו של שי כי מדובר בהודעת ביטול המכוונת כלפי ז'אנה ונובוטק בלבד. כלומר, הביטול נעשה אכן כדי לטעון שהתובעות אינן זכאיות למידע, כאשר יתר בעלי המניות המשיכו לקבל את המידע הנרחב על פי הסכם בעלי המניות.
"ש. תסכים איתי גם שלמרות שלכאורה אני מדגיש לכאורה, נורקם ביטלה את ההסכם היא ממשיכה לקבל את הדוחות המפורטים האלה?
ת. חיובי היא מקבלת.
ש. למה?
ת. למה היא מקבלת את הדוחות?
ש. כן, היא לא זכאית להן יותר היא ביטלה את הסכם בעלי המניות?
ת. הדוחות המפורטים מוגשים בכל חודש לכל הדירקטורים בחברה. מי שדירקטור בחברה מקבל מי שלא דירקטור לא מקבל אותו. זה אומר שאילן מקבל, וגם מייק סמית קיבל עד שהוא נפטר.
ש. ברור. מידי חודש, כל הדירקטורים ?
ת. כן... כל הדירקטורים...
ש. אבל למיטב זכרוני לפני שפוטרה זאנה מחברותה בדירקטוריון זה לא נמסר לדירקטורים?
ת. אני לא יכול להענות על זה" (עמ' 76-77 לפרוטוקול).
בהמשך הסביר שי כי "מי שנמצא ודירקטור בחברה אצלנו מקבל את הדוחות המפורטים כי הוא צריך לראות מה קורה בחברה" (עמ' 80 לפרוטוקול).
גם דייג אישר בחקירתו הנגדית כי הוא ממשיך להכין לנורקם דוחות מפורטים, על פי הנחיות שהוא מקבל.
כלומר, כל יתר בעלי המניות, באמצעות נציגיהם בדירקטוריון, ממשיכים לקבל את המידע המורחב למרות הטענה כביכול בדבר ביטול הסכם בעלי המניות - כאשר זכות זו נמנעת באופן חד משמעית מהתובעות.
יש לזכור, כי הזכות לעיון הנרחב מוקנית לבעלי המניות באשר היותם בעלי מניות ולא עקב כהונתם כדירקטורים בחברה.
מדובר אם כן בפעולה מכוונת וחד צדדית ובחוסר תום לב של ביטול לכאורה של הסכם בעלי המניות – פעולה המהווה קיפוח מובהק של התובעות כבעלות מניות בחברה.
מכאן עולה, כי אין לראות בהסכם בעלי המניות כהסכם שבוטל. זכותן של התובעות לקבל את כל הדיווחים על פיו - הן בגין השנים עד לביטול לכאורה של הסכם בעלי המניות והן בגין השנים שלאחר מכן, כלומר משנת 2011 ועד היום.