ב. טענות הנתבעים בכתב ההגנה
במסגרת כתב ההגנה העלו הנתבעים טענה בדבר חוסר סמכותו של בית משפט לדון ברכיבי התביעה המתייחסים לתביעה הכספית.
נטען, כי תביעה זו, ככל שהיא מתייחסת לז'אנה כתובעת וככל שהיא מתייחסת לתביעה על ידי נובוטק, איננה בגדר "עניין כלכלי" בהתאם להוראת סעיף 42ב לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"). זאת לאור העובדה כי תביעת נובוטק בהקשר זה מבוססת על טענת נובוטק בכובעה כקבלן עצמאי ואילו ז'אנה מעולם הייתה בעלת מניות בחברה.
עוד הועלו טענות בדבר חוסר יריבות לאור העובדה כי ז'אנה איננה צד להסכם הייעוץ ולאור העובדה כי טענתה של ז'אנה בדבר הבטחה לשכר שניתנה לה על ידי דני אינה הבטחה שניתנה לנובוטק.
לגופו של עניין, טענו הנתבעים כי נסיבות עזיבת ז'אנה את עבודתה בליוור ישראל הן באחריותה בלבד. הנתבעים הוסיפו כי בשלב הקמת החברה התבקש כל אחד מהמייסדים לבחור בעצמו, מבלי שאף אחד הורה לו כיצד לפעול, האם ברצונו להחזיק במניות החברה באופן אישי ולעבוד בה כשכיר, כפי שבחר לעשות אילן, או שמא ברצונו להחזיק במניות באמצעות תאגיד פרטי עצמאי וליתן לחברה שירותים כקבלן עצמאי.
הנתבעים הבהירו כי נוכח היתרונות והחסרונות הברורים של אחת מדרכי הפעולה - הסכימו הצדדים מפורשות כי כל דרך פעולה שתיבחר על ידי מי מהם תשלול את הדרך האחרת. לדברי הנתבעים, הסכם הייעוץ שנחתם בין נובוטק לבין החברה ביום 11.7.2001 היה הסכם קבלן עצמאי. יתרה מכך, ז'אנה היוותה גורם משפיע ואחראי בקבלת ההחלטות גם מצד הקבלן, נובוטק, וגם מצד המזמין, סטרוקם, בהיותה נציגת נובוטק במועצת המנהלים של סטרוקם.
הנתבעים הדגישו כי נוסח הסכם הייעוץ עליו חתמה נובוטק זהה להסכם שנחתם מול ביוהיל ומול כמולג.
הנתבעים ציינו כי בהסכם הייעוץ נקבע כי היועץ ישמש יועץ עצמאי ולא סוכן או עובד בשכר של החברה.
עוד נקבע, כי לחברה וגם לנותן הייעוץ זכות לסיים את הסכם הייעוץ בהתראה בכתב של 60 ימים מראש.
הוראות אלו היו מקובלות על הצדדים להסכם הייעוץ וכן באופן אישי על ז'אנה, אשר הוסיפה את חתימתה להסכם.
הנתבעים הוסיפו וטענו כי ידוע להם שבין ז'אנה לבין נובוטק נחתם הסכם העסקה, במסגרתו הוסדרו יחסי העסקתה של ז'אנה כעובדת שכירה בנובוטק. לאור האמור, אין קשר משפטי בין החברה לבין ז'אנה, לא כעובדת ולא כבעלת מניות וממילא לא נעשתה כל פעולת קיפוח כלפיה.
הנתבעים הדגישו כי מעולם לא הובטח לז'אנה כי תעבוד בחברה. ז'אנה הוגדרה כמנהלת טכנית שכן נובוטק הייתה אחראית לספק שירותים בתחום הניהול הטכני.
הנתבעים התייחסו לתנאי הסכם הייעוץ לרבות התנאים הכספיים שבו. נטען, כי מעולם לא הובטח לז'אנה או לנובוטק שכר גבוה יותר או אחר מזה המפורט בהסכם הייעוץ וברור כי לא ניתן היה להבטיח זאת בתחילת דרכה של החברה. לכן, אין החברה חייבת לשלם הפרשים כלשהם לנובוטק. כמו כן, מעולם לא הובטח לז'אנה או לנובוטק כי יהא קשר כלשהו בין החזקה במניות החברה לבין המשך מתן שירותי ייעוץ לחברה.
לטענת הנתבעים, בשנים הראשונות תרם כל צד את חלקו להתפתחות החברה. עם זאת, בשנת 2008 לערך, מטעמים שאינם ברורים לחברה, החלה נובוטק להפר התחייבויותיה. החברה העלתה עניין זה בפני נובוטק באמצעות ז'אנה פעמים רבות ללא הועיל וללא מענה, לרבות בהודעת אימייל מפורטת מיום 14.7.2010. בסמוך לאחר קבלת הודעה זו, חדלה נובוטק מליתן כל שירות לחברה במשך חודש ימים בסביבות אוגוסט 2010, נוכח נסיעה ארוכה של ז'אנה לחו"ל. במהלך תקופה זו לא ניתן היה לקיים כל קשר עם נובוטק או עם ז'אנה.
בנסיבות אלו, לא נותרה ברירה בידי החברה וביום 1.10.2010 הודיעה כדין לנובוטק על סיום הסכם הייעוץ החל מיום 1.12.2010.
הנתבעים פרטו מספר טעמים אשר עמדו בבסיס ההחלטה בדבר סיום הסכם הייעוץ.
כך נטען, בין היתר, כי ז'אנה לא פעלה במשך 4 שנים למציאת חומר חלופי לחומר שנפסל לשימוש כלא תקני; נתגלו מחדלים ניהוליים של אי קיום תקשורת בתחום המקצועי בין הפונקציות השונות בתחום הטכני, ומידע חיוני שאמור היה להיות בידיעת אנשי הצוות הטכני של החברה עוכב במשך למעלה משנה.
הנתבעים הבהירו כי סיום הסכם הייעוץ נעשה כמוצא אחרון וכי מעמד נובוטק כבעלת מניות בחברה לא נפגע.
עוד ציינו הנתבעים, כי כאשר התברר כי לנובוטק אין עניין בהתנהלות החברה לא היה עוד טעם בהמשך כהונת הנציג מטעמה בדירקטוריון. לפיכך, עשתה החברה שימוש כדין בסמכות הנתונה לה לפי מסמכי ההתאגדות והעלתה להצעה את הפסקת כהונת ז'אנה כדירקטורית מטעם נובוטק.
כפי שעולה מפרוטוקול האסיפה בה נידונה הפסקת כהונתה של ז'אנה כדירקטורית, הודיעה ז'אנה כי אין לה התנגדות להפסקת כהונתה בדירקטוריון וההחלטה התקבלה כדין. פרוטוקול האסיפה הופץ לידיעת כל המשתתפים, לרבות נובוטק וז'אנה, בסמוך לאחריה. מעולם לא נטען שהפרוטוקול אינו משקף באופן מדויק את מהלך הדברים. מאז אסיפה זו לא פנתה נובוטק לחברה בבקשה למינוי דירקטור חדש ומעולם לא הביעה עניין ליטול חלק בניהול החברה.
בחודש דצמבר 2011, כשנה לאחר סיום הסכם הייעוץ כדין ובניגוד להסכמי ההתקשרות בין החברה לבין נובוטק, הגישה ז'אנה עצמה תביעה כנגד החברה בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה (תיק ת.ע. 8428-12-11), בחוסר תום לב ובניגוד למוסכם בין הצדדים טענה ז'אנה לקיומם של יחסי עובד ומעביד בינה לבין החברה ותבעה סכום דמיוני המגיע לסך של כ- 1.2 מיליון ש"ח.
במועד ישיבת ההוכחות הראשונה הגיעו הצדדים לכלל הסכם פשרה לפיו הסכימה החברה לשלם לז'אנה סכום של 100,000 ₪, לפנים משורת הדין.
הנתבעים ציינו כי כי ז'אנה צירפה לתביעתה בבית הדין לעבודה את פרוטוקול האסיפה מיום 18.10.2010, בניגוד לטענתה לפיה רק בעת הכנת התביעה הנוכחית גילתה כי צוין בו שניתנה לה הזדמנות לומר דברה באשר להדחתה מהדירקטוריון וכי היא הסכימה לפיטוריה.
עוד טענו הנתבעים כי כל שינוי שנערך בתקנון החברה נעשה כדין, על דעת ובהסכמת כל בעלי המניות, לרבות נובוטק וז'אנה, לאחר שניתנה לכולם הזדמנות להביע עמדתם מבעוד מועד וכי התקנון החדש נשלח אליהם לצורך בחינתו ומתן הערות. מאז ביצוע התיקון האמור בשנת 2003 ועד להגשת התביעה, לא הביעה ז'אנה כל הסתייגות ממנו.
הנתבעים טענו כי נובוטק וז'אנה קיבלו בכל עת שביקשו כל נתון לו היו זכאיות מכוח היותה של נובוטק בעלת מניות בחברה.
באשר להעברת המניות מנורקם לניאוקם, טענו הנתבעים כי נורקם מנהלת פעילות מסחרית בין היתר בארצות ערב. בשל כך, כבר בשנת 2010, ביקשה נורקם להעביר את מניות סטורקם שבידיה לחברה אחות, על מנת לנתק באופן פורמלי קשר של אחזקת מניות בחברה ישראלית. ההעברה בוצעה כדין, כאשר בקשת נורקם הועברה לכלל בעלי המניות בסטרוקם מבעוד מועד, ביום 26.9.2010, בצירוף חוות דעתו של היועץ המשפטי של סטרוקם לפיה אין מניעה לביצוע ההעברה. הבקשה אושרה על ידי כל בעלי המניות, לרבות נובוטק, בהודעה בכתב שהעבירה ז'אנה לדני ביום 27.10.2010.