משיבים 4 סומכים את הטיעונים בדבר עצם זכאותם, על הטענה בדבר חברות במבקשת. טיעונים אלו, כאמור לעיל, נדחו.
משיבים 5, 6 ו-7 מקבלים את פרשנותה של המבקשת בדבר אפיון הנהנים, ואת טיעוניהם מפנים ליישומם של הקריטריונים שקבעה המבקשת על עניינים.
36. גישתם של משיבים 2 יוצרת קושי משפטי מתוך עצמה. "קנייניות" הזכויות שלה הם טוענים, משמעה יצירתה של זיקה ישירה בין כל עובד לבין מספר מסוים של מניות המוחזקות בידי המבקשת. "צבירת" הזכויות משמעה כי חלקו של העובד במניות גדל עם הזמן, לאורך תקופת עבודתו. הקושי מתבטא בכך שאין חולק שהמבקשת החזיקה כנכס יחיד במספר קבוע של מניות ארקיע לאורך התקופה וזכויותיה בה נותרו כפי שהיו ולא גדלו (אף כי ייתכן שערכן הכלכלי השתנה). בנסיבות אלה, משמעות "הצטברות" הזכויות היא כי מי שממשיך לעבוד בארקיע מגדיל את חלקו בנכסי המבקשת, שהם בגדר קבוע. קרי, אם נלך לשיטת המשיבים 2 – הווה אומר, שמחודש לחודש גדל חלקם של העובדים הפעילים ביחס לחלקם של מי שהפסיקו את עבודתם, ועובדים חדשים מקבלים זכויות הנגרעות מזכויותיהם של העובדים הקיימים. מכיוון שכך, ה"הצטברות" הנטענת חותרת תחת ה"קנייניות" הנטענת.
מעבר לקושי המובנה כאמור, גישת משיבים 2 אינה מגדירה מנגנון אלטרנטיבי ליצירת הנאמנות מזה שטוענת לו המבקשת, קרי קביעת תנאי הנאמנות בידי חברת העובדים. היא אינה מספקת התייחסות כלשהי לכך שתנאי הנאמנות הנטענים על ידם, הם התנאים שאותם ביקש יוצר הנאמנות (יהא אשר יהא) ליצור מלכתחילה. טענות משיבים 2 נסמכות על ראיות משניות, שאין מקורה של אף אחת מהן ביוצר הנאמנות או מי מטעמו. לא די בטענה כי עמדת המבקשת מהווה "התייחסות דווקנית" ללשון המסמכים שיצרה חברת העובדים, כטענת משיבים 2. מקום בו האחרונים אינם מציעים ולו נקודה ארכימדית בלשון המסמכים התומכת בגישתם – ודאי שאין בעמדתם משום "פרשנות תכליתית" של אותם מסמכים, כי אם הסדר אחר שבו הם מעוניינים.
37. גישתם של משיבים 3, כאמור לעיל, נסמכת על ההנחה כי "אסיפות מכוננות" שנערכו בקרב עובדי ארקיע בהנחיית יו"ר הדירקטוריון דאז, הן שהגדירו את תנאי הנאמנות של המבקשת. אף לו הנחתי כי המבקשת הוקמה בעקבות אותן אסיפות, כפי שהן מכונות על ידי משיבים 3 – ויצוין שאין בידי לקבוע כי אמנם כך בהעדר תשתית ראייתית מפורטת בנושא - לא היה בטענה זו כדי לסייע לעמדתם. ואבאר.
בעת שהוקמה המבקשת לא היו בידיה מניות כלשהן. בתזכירה של המבקשת נקבע כי בין מטרותיה "לפעול כתאגיד של כל עובדי חברת ארקיע קווי תעופה בישראל בע"מ", ו"לעשות את כל הדרוש על מנת לקבל מחברת הנאמנות של חברת העובדים בע"מ את המניות של חברת ארקיע שהוקצו לחברת הנאמנות בהסכם מיום 15.1.80 (הסכם המכר – ע.ב.)" (נספח יא לסיכומי המבקשת). חברת העובדים מיאנה להעביר למבקשת את המניות עד אשר תקנון המבקשת וכתב הנאמנות שנמסר לנאמן עבור העובדים, שונו לנוסחים המקובלים עליה. ההליך לעריכת תיקונים בתקנון, כפי שפורטו לעיל, נעשה כדין על פי דיני התאגידים הרלוונטיים. אשר לכתב הנאמנות המתוקן, משיבים 4 גרסו בסיכומיהם כי ספק אם מדובר במסמך אותנטי, אך עיון בנספח טז לסיכומי המבקשת מחייב את המסקנה כי אין ממש בדברים; שכן בחתימתם של נציגי ועדי העובדים על מכתב שבו דרישת חברת העובדים לשינויים בטיוטת כתב הנאמנות המתוקן, הביעו את הסכמתם לשינויו באופן המבוקש. ועובדה היא שרק לאחר עריכת שינויים אלו, הועברו מניות ארקיע למבקשת לשם החזקה בנאמנות.