תכליתם של המהלכים שבוצעו, תוקפם המשפטי ופעולות הנהלת המבקשת הנסמכות עליהם לא היו במחלוקת לאורך השנים. עובדה היא שאף כיום, שעה שקיימים במבקשת כספים העומדים לחלוקה, רק חלק קטן ממי שעבדו בעבר בארקיע בחרו להשתתף בהליך דנן באופן אקטיבי ולהעלות טענות נגד אופי החלוקה. והדבר מלמד על כך שעמדת רובם היא כעמדת המבקשת.
14. לאחר שהמבקשת קיבלה את מניות גלובל, ידוע היה כי אלו יימכרו – שכן בחברת גלובל לא היו עוד עובדי ארקיע ולפיכך לא היה אינטרס בהמשך החזקתן. בתקופה זו ביצעה המבקשת שני מהלכים במקביל: האחד, קידום שינויים בתקנונה על מנת לייעד נתח מסוים מתמורת המניות גם לזכות הגמלאים, תוך עריכת דיונים בנושא עם כל הגורמים המעורבים. מהלך זה הבשיל לתיקון שנערך בתקנון המבקשת. השני, פנייה לפלומין על מנת שימליץ על עקרונות לחלוקת כספי התמורה; ופלומין סבר, כפי שכבר צוין, כי אף שמבחינה משפטית דווקנית הגמלאים אינם נמנים עם מי שזכאים לקבלת חלק בכספים – מן הראוי, "לפנים משורת הדין", להקנות לגמלאים שהינם בחיים במועד הקובע (להבדיל מיורשיהם) מעמד דומה לעובדים הזכאים; וזאת גם לנוכח מספרם המועט שלהערכתו של פלומין לא עלה על מספר עשרות.
נושא החלוקה הועלה בפני ועדי העובדים השונים המייצגים את העובדים הנוכחיים. אלו דחו את הצעת פלומין וביכרו על פניה את מתווה החלוקה כפי שנקבע בהוראות החלוקה. לטענתם, הצעתו של פלומין אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות ההתאגדות כפי שנקבעו בידי חברת העובדים; ועל אף רצונם של חברי הדירקטוריון להיטיב גם עם הגמלאים, כפי שבא לידי ביטוי בתיקון התקנון ביום 25.6.08, אין הם רשאים לעשות כן. לפיכך, תקנון המבקשת תוקן פעם נוספת על מנת להבהיר את הדברים. במצב דברים זה, טוענת המבקשת וטוענים משיבים 1, יש לאשר את החלוקה לפי המתווה נושא הבקשה – קרי: על פי הוראות החלוקה.
לכך מוסיפה המבקשת טענה כללית, שלפיה הטוענים בפני בית המשפט בהליך אינם ממצים את כלל עובדי ארקיע לאורך השנים – שמספרם נאמד באלפים, אך אינו ניתן להערכה מדויקת. קביעה כי העובדים כולם לאורך השנים זכאים לחלק מן הכספים המופקדים, תחתור תחת האפשרות הטכנית לחלקם בפועל. לפיכך וככל שיימצא כי מי מהמשיבים זכאי לחלק בכספים – יש להחיל את הפסיקה רק ביחס אליו, ולא ביחס לאחרים שלא השתתפו בדיון אף אם נסיבותיהם דומות לשלו.
עיקרי טענות משיבים 2 (עובדי העבר) ומשיבה 8
15. משיבים 2 טוענים כי הם זכאים לחלק בכספי התמורה, שאת אופן חישובו המדויק הם מותירים למנגנון שיקבע בית המשפט. הם גורסים כי המבקשת, המנוהלת באופן בלעדי בידי חברים במשיבים 1, פועלת על מנת לשרת את האינטרסים של קבוצה זו בלבד; וזאת תוך הפרת חובת האמונים של נושאי המשרה במבקשת. כך, "עינינו הרואות כי הרציונאל שמנחה את המבקשת\משיבים 1 הוא נישול קבוצה גדולה ככל היותר מהמשיבים והענקת זכויות לכמה שיותר עובדי הווה גם כאלו שלא היו נחשבים 'עובד קבוע' ע"פ מסמך פלומין ו/או בכלל" (סעיף 69 לסיכומי משיבים 2). הפרת האמונים האמורה באה לידי ביטוי, לטענתם, הן בעריכת שינויים בתקנון שמטרתם הקניית זכויות במבקשת למשיבים 1 בלבד; הן באי חלוקת דיבידנדים; והן בהחלטת הדירקטוריון בדבר החלוקה, שלפיה יועברו הכספים שבקופת המבקשת למשיבים 1 בלבד ובלא כל מנגנון השגה. לטענת משיבים 2, ההתנהגות ביחס אליהם מהווה קיפוח וחוסר תום לב. הם ממשיכים וטוענים כי גם בהליכים לפני בית משפט זה המבקשת התנהלה תוך הסתרת מידע מכוונת, במטרה להביא לתוצאה שבה היא מעוניינת.
משיבים 2 מפנים לכך שרק חלק מהפרוטוקולים של ישיבות דירקטוריון המבקשת נמסרו להם, אך גם מאלו שמצויים בידיהם עולה שנושא חלוקתם של נכסים שיגיעו לידי המבקשת נדון בישיבות הדירקטוריון שלה החל משנתיים לאחר הקמתה; וכבר אז החל "מבצע נישול שהתפרש על פני יותר מעשור", כלשונם, כאשר זה בא לידי ביטוי בהחלטות שנתקבלו בדירקטוריון מעת לעת (סעיף 112 לסיכומי משיבים 2). בשנת 2008 פעל הדירקטוריון, באופן רשמי, על מנת ליצור ולאחר מכן לאמץ מתווה לחלוקה על פי הצעת פלומין. עם זאת, בפועל ובסופו של דבר בחר – בהחלטה לאקונית – לאמץ את הצעת ועדי העובדים של ארקיע, שמהותה לחלק את הכסף בין חבריהם בלבד. כך נעשה מבלי לשתף את עובדי העבר – מהם כאלה שעבדו בארקיע תקופות העולות על 20 שנים וכאלה שעזבו את העבודה בה זמן קצר ביותר קודם למועד הקובע לצורך החלוקה, שאותו קבעה המבקשת באופן שהוא לכאורה שרירותי. זאת, אף שחלק ניכר מהעובדים שלהם מעוניינת המבקשת להעביר כספים החלו לעבוד בארקיע רק בשנים 2008-2007.