החלטות אלו של המבקשת מנוגדות למה שהיה בגדר "מן המפורסמות" בקרב עובדי ארקיע – קיומן של זכויות השמורות להם אצל המבקשת. כך אף סבר מי שהיה יו"ר דירקטוריון ארקיע, שהעלה בזמנו בפני ועדי העובדים את העמדה כי בהקמת המבקשת יידרש לקבוע מנגנון מורכב למדידת היקף הזכויות במניות שיגיע גם למי שאינו עובד עוד בארקיע.
16. משיבים 2 גורסים כי עמדת המבקשת "חסרת תום לב ונוגדת את תקנת הציבור" ואת זכותם החוקתית לקניין. מלכתחילה, העברת מניות ארקיע לחברת נאמנות בשליטת העובדים נועדה לשמש לכל עובד "תמריץ ועידוד בעבודתו, להעמיק את תחושת הזהות והשותפות שלו לחברה, להפיק ממנו את המירב ולהבטיח את הזכויות שלו בהתחשב בתקופת עבודתו בארקיע" (סעיף 55 לסיכומי משיבים 2). הסיבה שהמניות לא הועברו לכל עובד ועובד בה, היא משום הרצון להימנע מאירוע המס הכרוך בכך, וזכויותיהם עוגנו לכן ביחס של נאמנות במסגרת המבקשת.
לשיטתם, עומדות להם זכויות נצברות וקנייניות בנכסי המבקשת (סעיף 75 לסיכומי משיבים 2); ואילו המסמכים משנת 1980 נערכו שלא על דעת ועדי העובדים בארקיע, ולא ניתן להסיק מהם על נכונותם כביכול של העובדים לתוצאה המוזרה שלפיה מיד עם הפסקת עבודתם יוותרו על אותן זכויות. כמו כן, בגישת המבקשת יש כדי לפגוע בזכויות נרכשות וזכויות סוציאליות של משיבים 2, מה גם שהם יוצרים פגיעה באינטרס ציפייה והסתמכות אובייקטיבי הנתון לחברי קבוצה זו (סעיפים 90-88 לסיכומי משיבים 2).
בהתייחס למשיבה 8 – שגם היא נמנית למעשה עם עובדי העבר, אף שבחרה מלכתחילה להגיב לבקשה באופן עצמאי, ולא יספה – מפרטים משיבים 2 בסיכומיהם את נסיבותיה. לטענתם, אלה מהוות דוגמא מובהקת לאי הצדק הגלום בקבלת עמדת המבקשת ויישום מבחני הזכאות שנקבעו בהוראות החלוקה: משיבה 8 החלה לעבוד בארקיע ביום 12.11.1993. לאורך התקופה שבה פלומין שקד על חוות דעתו, בכלל זה חודשים אפריל-מאי 2008, המשיכה בעבודתה. משיבה 8, שעמדה לסיים את עבודתה בארקיע בהסכמה, פנתה באותה עת לדירקטור במבקשת והמצהיר מטעמה, מר יאיר גרינשלג, בבקשה כי ישמור על זכויותיה; והלה לא הזהיר אותה בפני האפשרות כי ייתכן שסיום עבודתה יגרור אובדן הזכויות. כך אירע שמשיבה 8 סיימה את עבודתה כחודש ולפני המועד הקובע, אף שלא הייתה מניעה שתיוותר בתפקידה ותהא זכאית לחלק בכספים העומדים לחלוקה.
עיקרי טענות משיבים 3 (הגמלאים)
17. במסגרת טיעוניהם משיבים 3 מתמקדים בתרומה המרכזית שהיתה להם, לדידם, להישרדותה של ארקיע ולשגשוגה.
משיבים 3 גורסים כי "יש לחלק את הקניין שהצטבר לכל עובד לפי מידת תרומתו... תרומתו של העובד שני רכיבים לה: בראש ובראשונה ותק, ולאחר מכן גובה השכר" (סעיפים 227-226 לסיכומי משיבים 3). לשיטתם, יש "לשלם לגמלאים אשר שמותיהם פורטו ברשימה נספח לתגובה זו, את חלקם בכספי התמורה לפי מסמך פלומין בתיקון שכל גמלאי שעבד בשנת 1980 יקבל בונוס נוסף על החלק הרגיל המגיע לו, בשיעור שנקבע לגבי העובדים" (סעיף 280 לסיכומי משיבים 3). על כן, יש לקבוע כי החלטת הדירקטוריון בדבר החלוקה היא מחוסרת תוקף או ראויה לביטול. בהתייחס למניות ארקיע המצויות בידי המבקשת, יש להפריד בין זכויות הניהול לבין הזכויות הרכושיות כאשר "בעוד שבכל הקשור לזכות הניהול – חובה היא כי הניהול יהיה בידי אלה שעובדים בחברה מפעם לפעם. הזכות לקבלת כספים – שאני. כאן יש לחלק את הכספים על פי עקרונות צודקים, והם: מי תרם יותר לקבלת ההכנסה שנבעה" (סעיף 124 לסיכומי משיבים 3). לעמדתם, יש בחלוקת הכספים למשיבים 1 בלבד משום מעשה גזל. זאת מכיוון שהחל ממועד עריכת הסכם המכר ועד מחצית שנות ה-80 הייתה ארקיע מצויה בקשיים כספיים משמעותיים, והיו אלו עובדיה באותה תקופה שהסכימו להפחתת שכר והרעות נוספות ביחסי העבודה על מנת להבטיח את הישרדותה ולאפשר את שיקומה. למעשה, אותן מניות שהועברו למבקשת מחברת העובדים נרכשו בחיסכון שיצרה ארקיע תוך פגיעה בתנאי העסקתם של משיבים 3. הם מדגישים כי בהתחשב בכך שרוב העובדים שהיו בארקיע בשנת 1980 היו גמלאים במועד הקובע על פי הוראות החלוקה, התוצאה של שלילת חלקם בכספים מהווה עושק המיעוט.