34. אלה הנסיבות והנתונים שעמדו בפני השופטת קמא, ובפניי, בשקילת מתן סעד מן הצדק.
35. משאלה הנסיבות והנתונים יש לבחון אם היה מקום למתן סעד מן הצדק למערער, בדמות אחת משלוש האפשרויות שציינו בסעיף 26 לעיל, כדלקמן:
אי מתן סעד מן הצדק.
מתן סעד מן הצדק בכפוף לתנאי.
מתן "סעד מן הצדק הפוך".
36. היות שהמסקנה המתבקשת מנסיבות המקרה דנן כי עסקינן ב"שוכר מועד" סבורני כי אין, ולא היתה, הצדקה למתן סעד מן הצדק בכפוף לתנאי, שיכול להיות פיצוי כספי למשיבים ו/או ערבותו של בנו של המערער להמשך סדיר של תשלומי השכירות. בנדון המשיבים בצדק אינם סומכים יותר, לנוכח נסיון העבר, על המערער ו/או על בנו, שלא התעורר לעזור לאביו לאורך שנות השכירות או חלקן, אלא רק לאחר מתן פסק הדין, בבחינת "מעט מידי ומאוחר מידי".
זאת ועוד – ערבותו של הבן יכולה אולי להועיל רק לענין הבטחת תשלומי השכירות מכאן ואילך באופן סדיר, אך לא לגבי הפרות אחרות של חוזה השכירות, וכאלה לא חסרות, כעולה מפירוט ה"עבר השכירותי" שבין הצדדים (ראה סעיף 31 לעיל).
בנסיבות אלה אין ולא היתה הצדקה לחשוף המשיבים להפרה עתידית נוספת מצד המערער, תוך פגיעה בזכות הקנין שלהם כבעלי הדירה.
37. מכאן כי נותרו בפני השופטת קמא לפחות שתי אפשרויות רלוונטיות לפעול במקרה דנן (אי-מתן סעד מן הצדק ומתן "סעד מן הצדק הפוך").
38. השופטת קמא בחרה כאמור באפשרות הראשונה, היינו אי-מתן סעד מן הצדק. אפשר להבין עמדה זו של השופטת קמא לנוכח התנהלות המערער לאורך שנות השכירות. יחד עם זאת, לא שוכנעתי עד תום כי השופטת קמא נתנה דעתה די הצורך, עם מתן פסק הדין לפינוי, לאפשרות כי בכך עלול המערער למצוא עצמו, כטענתו, ללא קורת גג.
39. נזכיר את נתוניו האישיים והאחרים של המערער דנן:
א. כבן 65 שנים.
ב. שילם דמי מפתח בשיעור של כ-21,000 דולר בשקלים עובר לחוזה השכירות בשנת
1984.
ג. מתגורר בדירה במשך 34 השנים האחרונות.
ד. נכנס להליך פש"ר (ניתן כנגדו צו כינוס) ביום 24.3.10 וקיבל הפטר ביום 16.7.17 (תיק פש"ר (חי') 33720-11-09), כשבוע טרם מתן פסק הדין.
נתונים אלה של המערער מקימים חשש, במיוחד לנוכח גילו ומצבו הכלכלי (רק יצא מהליך פש"ר), כי יתקשה לממן דיור חלופי לאחר פינויו מהדירה.
40. במצב דברים זה, כשמחד גיסא המערער הוא בבחינת "שוכר מועד" להפרות חוזה השכירות וכנראה אף חסר תום לב בהתנהלותו מול בעלי הדירה, ומאידך גיסא קיים חשש כי יתקשה לממן דיור חלופי, שוכנעתי כי יש, והיה מקום, לפסוק במקרה הנדון "סעד מן הצדק הפוך". היינו להתנות את פינוי המערער מהדירה בתשלום פיצוי בסכום מסויים מצד המשיבים לידיו. פיצוי זה, שסכומו יקבע ע"י בית המשפט בשקלול הנתונים הרלוונטיים למערער הנדון (מפורטים בסעיף 39 לעיל), יבטיח דיור חלופי למערער לתקופה קצובה, בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט.
בנדון ראוי לצטט מדבריו של כב' השופט רובינשטיין בענין קיסלביץ, שכמו נאמרו על המקרה דנן, בנוגע להבטחת דיור חלוף למערער בדרך של מתן "סעד מן הצדק הפוך", כדלקמן:
"יתכנו מקרים – כבענייננו – בהם סבור בית המשפט כי אינם מצדיקים מתן סעד מן הצדק, קרי – מניעת פינוי, אולם מאידך סבור כי פינוי הדיירים ללא תמורה אינו צודק, שכן שילמו בשעתו דמי מפתח ושילמו שכר דירה כסדרו אף שנטשו. לגישתי, אין לומר על "סעד מן הצדק הפוך" "אין חיה כזאת", כדברי בא כוח המבקשים; יש לאפשר לבתי המשפט לבחור גם דרך אמצע, מעין שביל זהב, לילך בה..., והדברים תלויי מקרה ומקרה. במישור העקרוני, לא זו בלבד שאין לשלול מראש פתרונות ביניים, אלא ייתכנו מקרים בהם פתרונות הביניים יהיו מחויבי המציאות, וליתר דיוק, מחויבי הצדק. אזכיר גם את הוראת סעיף 133(א) לחוק הגנת הדייר, הקובעת כי בעילות פינוי מסוימות לא יינתן פסק דין של פינוי, אלא אם מובטח לדייר סידור חלוף, ואת הוראת סעיף 133(ב) לחוק לפיה רשאי בית המשפט לקבוע שהסידור החלוף יהיה בתשלום פיצויים או בדרך אחרת. הוראות אלו מאפשרות גמישות בעילות המנויות בסעיף 133(א), גמישות אותה לטעמי יש לאפשר גם בעילות שאינן מנויות בו". (סעיף כא לפסק הדין).
41. זו גם היתה זעקתו של המערער בערעור בפנינו, חששו הרב להיוותר ללא קורת גג לאחר פינוי מהדירה.
42. לכן סבורני כי בנקודה זו בלבד דין הערעור להתקבל, באופן שיפסק למערער "סעד מן הצדק הפוך". היינו – קביעת הפינוי בעניינו של המערער תיוותר על כנה, אך נחייב המשיבים, תוך התחשבות בכל נתוני המערער הרלוונטיים (פורטו בסעיף 39 לעיל), תוך הבטחת "קורת גג לראשו" תקופה מסוימת, בתשלום סכום של 100,000 ₪ למערער תוך 90 ימים מהיום.
43. לאור כל האמור אמליץ לחברותיי לקבל הערעור בשאלת הסעד מן הצדק בלבד, באופן שנורה כדלקמן:
א. פסק הדין בסוגיית הפינוי יוותר על כנו, ובלבד שהמשיבים יפקידו בקופת בית משפט קמא סכום של 100,000 ₪ תוך 90 ימים מיום מתן פסק דין זה, בניכוי חוב שכירות לעבר על-פי חוזה השכירות, ככל שיוותר, עד למועד ההפקדה. מיד לאחר ההפקדה יודיע ב"כ המשיבים לב"כ המערער על ההפקדה האמורה (להלן: "ההודעה").
ב. המערער יפנה את הדירה תוך 60 ימים מיום קבלת ההודעה.
ג. סכום ההפקדה האמור יעבור לידי המערער עם מסירת אישור ב"כ המשיבים לבית המשפט קמא כי המערער פינה הדירה.
ד. ככל שלאחר ההפקדה לא יפנה המערער את הדירה תוך 60 ימים מיום קבלת ההודעה, הוא יאבד הזכאות לקבלת הפיצוי, וסכום ההפקדה יוחזר לידי המשיבים, באמצעות בא-כוחם. במקרה כזה פסק דיננו זה יהיה פסק דין לפינוי מיידי של המערער, והמשיבים יהיו רשאים לפנות המערער מהדירה בהליכי הוצאה לפועל.
ה. ככל שהמשיבים יעדיפו שלא להפקיד את סכום הפיצוי בשיעור של 100,000 ₪, יודיעו על-כך תוך 30 ימים מהיום לבית משפט קמא. במקרה כזה יוותר החייב בדירה כדייר מוגן בהתאם לחוזה השכירות, אך בתנאים הבאים:
1. סילוק חוב שכירות העבר, עד למועד ההודעה, תוך 30 ימים ממתן ההודעה.
2. מסירת ערבותו של בנו (שהסכים לכך גם בבית משפט קמא וגם בפנינו) לתשלומי שכירות שוטפים בהתאם לחוזה השכירות.
ו. דין זהה לזה המפורט בסעיף קטן ה' לעיל יהיה, אם המשיבים לא יודיעו דבר אך לא יפקידו את סכום הפיצוי בשיעור של 100,000 ₪ תוך 90 ימים מיום מתן פסק הדין.
44. למרות קבלת הערעור בנקודה מצומצמת, ולאור קביעותינו לעיל, גם אמליץ לחברותיי לא לעשות צו להוצאות. יחד עם זאת, אמליץ לחבריי להעביר את סכום הפקדון שהופקד ע"י המערער בתיק זה בשיעור של 15,000 ₪ לידי המשיבים, באמצעות בא כוחם, על-חשבון חוב השכירות עד כה והבטחת תשלומו עד לפינוי הדירה בפועל, ותשלום שכר הטרחה שנפסק לחובת המערער בפסק הדין, ככל שטרם שולם ע"י המערער.