36. עוד נטען כי טענות בעלת השליטה באשר למצבם של הפרויקטים השונים ולהיתכנות התממשותם ולסיכויי ההתממשות של "הסדר נושים", הינן טענות בעלמא בלבד, אשר לא נתמכו בכל אסמכתא ואין בהן כל ממש.
37. בנק מזרחי מצדו הצטרף לטענות בעל התפקיד, והוסיף כי אין לקבל את טענות המערערות בקשר להתנהלות הבנק או למעורבותו בקריסת החברות, כאשר אין מדובר בטענות שיש להן רלוונטיות לערעור וממילא הן אינן יכולות להוות טענות הגנה מפני פירוק החברות וכינוס נכסי בעלת השליטה. מכל מקום, אף בעלת השליטה עצמה הודתה לא פעם לפני בית המשפט המחוזי כי חובותיה וחובות החברות לבנק עומדים על סך של כ-17 מיליון ש"ח. טענת המערערות כי לבנק "עודף" בטחונות באופן שבו הבטוחות שניתנו על ידיהן לבנק עולות על גובה החוב כלפיו אינה מבוססת כלל, וברור כיום כי הבנק לא יוכל להיפרע ממלוא החוב כלפיו מהנכסים המשועבדים לו להבטחת החוב. זאת ועוד, בדיעבד גם הסתבר לבנק כי בנכסים שהועמדו על ידי בעלת השליטה כבטוחות להבטחת החובות, בוצעו התחייבויות בניגוד למסמכי השעבוד – נכס אחד נמכר לצדים שלישיים, ובנכס נוסף נרשמה הערת אזהרה לטובת צד שלישי, כבטוחה להלוואה שניתנה על ידו לבעלת השליטה.
38. הכנ"ר מצדו הדגיש כי במסגרת הליך פירוק אין לייחס חשיבות לשאלה מי הגורם אשר פתח בהליך ואם הוא חזר בו מבקשתו או זנח את ההליך, כאשר לבית המשפט הסמכות להמשיך את הדיון בבקשה על פי בקשת נושה או משתתף אחר. על כן, דין טענת המערערות כי בית המשפט היה צריך לחדול מטיפול בבקשת הפירוק, רק משום שהנושה שפתח בהליך חזר בו ממנו, אינה יכולה להתקבל. זאת ועוד, כאשר נכנס בעל התפקיד לפעול כמפרק זמני, התמונה המלאה על אודות מצב החברות התבררה באופן מלא ובצדק הגיש בעל התפקיד בקשת פירוק לכל שמונת החברות. בית המשפט גם קבע בצדק כי מדובר בקבוצת חברות המהווה אשכול חברות המצוי בשליטה של אותם בעלים, ובוצעה בו פעילות ענפה של העברת כספים מחברה אחת לשנייה באופן שבו ניתן היה להרים את מסך ההתאגדות ולייחס לחברה אחת את חובות רעותה.
39. באשר למבחן לקביעת חדלות פירעונה של חברה, הרי שהמבחן התזרימי הוא זה אשר התקבל בפסיקה כמבחן מרכזי לקביעת חדלות פירעון, אם כי מסתמנת בשנים האחרונות בפסיקה מגמה של מתן משקל של ממש גם למבחן המאזני, כאשר הדבר בא לידי ביטוי גם במסגרת הספרות המקצועית העוסקת בנושא. בכל מקרה, בענייננו, סובר הכנ"ר כי בית המשפט המחוזי צדק בקבעו כי במקרה זה קיימת בעיה תזרימית רחבת היקף שאינה רגעית, מסקנה אליה הגיעה לאחר בחינת כל פרויקט ופרויקט, שמיעת טענות הצדדים וחקירת העדים ולאחר שנמצאו כשלים רבים במצג שהציגו המערערות לפיו החברות נמצאות לכאורה מבחינה פיננסית במאזן חיובי. כשלים אלה, והעובדה שמוניטין החברות ואמון הציבור בהן נפגע קשות, מדגיש את ההנחה כי החברות אינן יכולות לצפות לעתיד זוהר יותר. זאת ועוד, בצדק גם קבע בית המשפט כי מתקיימת במקרה זה גם עילת "הצדק והיושר" המצדיקה את פירוק החברות.