טענות בדבר נסיבות היווצרות חדלות הפירעון ופתיחת ההליך
70. המערערות העלו טענות נוספות שעניינן נסיבות היווצרות הליך הפירוק ופתיחתו. אלא שלעניין זה, אף אם כפי שטענו המערערות, הסיבה להתדרדרותן הכלכלית נעוצה הייתה בהתנהלותם של גורמים אחרים (כגון בנק מזרחי טפחות, אשר מכחיש מכל וכל את טענות המערערות נגדו), הרי שאין בכך כדי להשפיע במאומה על הקביעה בדבר חדלות פירעונן. זאת שעה שבבחינת חדלות פירעונה של חברה, אין לייחס משמעות לגורמים אשר הובילו את החברה להתדרדרות במצבה הכלכלי (ראו: האן, עמ' 129-128).
71. כך גם לא ניתן לקבל את טענת המערערות באשר לנסיבות פתיחת הליך הפירוק. בהקשר זה, המערערות טענו כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא נעתר לבקשת וולך אשר הגיש ביום 1.3.2016 (במסגרת תיק פר"ק 59196-02-16) בקשה לחזור בו מהבקשה לפירוק אור סיטי, כאשר נטען כי עד אותה עת טרם הצטרף כל נושה לבקשת הפירוק. אלא שאין כל עדיפות או חשיבות לגורם אשר פתח את הליך הפירוק. אף אם מבקש בקשת הפירוק חזר בו מהבקשה או זנח את הטיפול בה, לפי תקנה 10 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987, רשאי בית המשפט לצוות על חילופי מבקשים והמשך הדיון בבקשה בידי מבקש אחר אשר רשאי להגיש בקשת פירוק (בש"א 170/87 Bernard San נ' רויאל חברה למימון בע"מ (13.10.1987)). ויובהר, כי עיון במערכת "נט המשפט" מגלה כי באותו יום שבו הוגשה הבקשה למחיקת בקשת הפירוק, הוגשה בקשה מטעם נושה נוסף (גב' מינה זמר) להצטרף להליך. ומכאן ואילך, זרם הבקשות להצטרף להליך רק הלך וגבר.
72. כידוע, הליך הפירוק הוא הליך קולקטיבי מעצם טבעו. במסגרת זו, בית המשפט נדרש להתחשב בזכויותיהם ובמאווייהם של כלל הנושים ובעלי העניין בהליך (ראו סעיף 273 לפקודת החברות לפיו על בית המשפט להתחשב "במשאלות הנושים והמשתתפים" בכל ענין הנוגע לפירוק). אין כל פסול אפוא בכך שלא התקבלה בקשת וולך למחיקת בקשת הפירוק, וזאת בהתחשב בבקשות שהוגשו על ידי נושים אחרים, ואף ההיפך הוא הנכון. משהותנעו גלגלי ההליך הקולקטיבי, דינן של תביעות החוב להתברר במסגרת הליך זה בלבד (עניין מגדל הזוהר, פסקה 21). למעלה מן הצורך, ועל מנת להעמיד את הדברים על דיוקם, יצוין כי גם הטענה העובדתית לפיה "לא הצטרף כל נושה לבקשת הפירוק", אינה מדויקת. זאת כאשר וולך עצמו הגיש בקשה נוספת ביום 8.3.2016 במסגרתה חזר בו מהבקשה למחיקת ההליך.
אשכול חברות
73. המערערות הלינו עוד על כך שהקביעה בדבר חדלות פירעונן של החברות ניתנה ללא שנדרש בית המשפט לעניינה של כל אחת מהן באופן ייחודי ונפרד וללא שהוגשה בקשת פירוק לכל אחת ואחת מהחברות. ואכן, במצב דברים רגיל, אין די בכך שחברה שפירוקה מתבקש הינה חלק מקבוצה שנמנות עמה חברות אחרות שהן במצב של חדלות פירעון (כהן, עמ' 134). עם זאת, בענייננו, בנסיבות בהן החברות היו מצויות בשליטה של אותם בעלים, נוהלו תוך עירוב נכסים ביניהן ובוצעו העברות כספים עניפות מחברה אחת לרעותה, לא יכול להיות חולק כי מדובר באשכול חברות אשר יש לראותו כמקשה אחת. אף רו"ח גרינברג מטעם המערערות העיד כי הנהלת החשבונות התנהלה ב"ערבוב" בין החברות (עמ' 55, שורות 22-20; עמ' 54, שורה 6), וכי כספים ששולמו במסגרת פרויקט של חברה אחת (מערערת 2, גריני סיטי בע"מ) הופקדו בחשבון של חברה אחרת (אור סיטי) (שם). בנסיבות אלו, ניתן להתייחס לחברות כאל "ישות כלכלית-עסקית אחת" (רע"א 510/00 ח. רשף קבלנים נ' ענבר, פ"ד נד(2) 712, 716 (2000); ראו גם: יוסף גרוס חוק החברות כרך א, 260-259 (מהדורה חמישית, 2016)), ולייחס לחברה אחת את חובותיה של חברה אחרת (וראו עוד בעניין אשכול חברות: פר"ק (מחוזי י-ם) 16739-08-14 עו"ד יצחק מולכו, המנהל המיוחד של חברת חפציבה הנדסה ובניין (2006) בע"מ (בפירוק) נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (11.12.2006)).