66. כאמור, החברות בערעורן עמדו על היתכנות קיומו של משקיע, אשר היה מוכן לשלם סך של 61 מיליון ש"ח לחברות, והודגש כי הוא אף הביא עמו צ'ק בנקאי בשיעור של 10 אחוזים מהצעתו, לדיון שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי ביום 25.7.2016. ואכן, במהלך ההליך לפני בית המשפט המחוזי הובעה פעמים מספר טענת החברות להיתכנות של איתור משקיע אשר יזרים לחברות סכומי כסף אשר יחלצו אותן ממצוקתן הכספית. אך כפי שקבע בית המשפט, הדבר נותר בגדר משאלת לב בלבד, כאשר לא הובאה כל הצעה ממשית בעניין זה. טענת המערערות "כי הפעם" מדובר במשקיע אשר עשוי היה להביא להיפוך תמונת המצב, אינה ברורה כלל. המדובר במחזור של טענות שאליהן התייחס בית המשפט המחוזי במפורט, אשר התייחס גם להודעה שהוגשה על ידי בנק מזרחי ביום 31.7.2017 ממנה עלה כי אותו צ'ק בנקאי בוטל זה מכבר ביום 28.7.2017, כאשר גם הובהר כי למערערות אין עוד זכויות באותו פרויקט לגביו הובא המשקיע (פרויקט ז'בוטינסקי) וגם מהטעם הזה לא הובהר כיצד יועיל אותו משקיע.
67. מכאן אפוא, קמה עילה מבוססת היטב לפירוקן של החברות מטעמי חדלות פירעונן, ולא נמצאה כל סיבה להתערב במסקנה זו אליה הגיע בית המשפט המחוזי כאמור.
עילת פירוק – טעמי צדק ויושר
68. כאמור, בית המשפט המחוזי בפסק דינו גם קבע כי הפירוק מוצדק אף מטעמי צדק ויושר, לפי הוראת סעיף 257(5) לפקודת החברות. המדובר ב"עילת סל" אשר עשויה לכלול סוגים שונים של מקרים המצדיקים מבחינה ערכית פירוק החברה משיקולי צדק ויושר (כהן, עמ' 135-134; ע"א 877/07 גפן נ' ג'ירוטק השקעות בע"מ, פסקה כו (2.9.2010)), עילה אשר ניתן לה ביטוי מסוים, גם במסגרת החוק החדש במסגרת תיקון עקיף לחוק החברות (סעיף 342ו(3) לחוק החברות בנוסחו החדש). מכל מקום, על פי הדין הקיים, בית המשפט עשוי להיעתר לבקשה לפירוק חברה בעילה זו במקרים בהם החברה אינה פעילה ואינה מקיימת את מטרותיה העיקריות; כאשר מטרות החברה הן בלתי חוקית או כאשר החברה הוקמה למטרת תרמית; כאשר המשך ניהול החברה אינו מתאפשר עקב קיומו של מבוי סתום (ע"א 877/07 בעניין גפן לעיל, פסקאות לג-לד; רע"א 5596/00 סתיו נ' נאחוסי, פ"ד נז(1) 149, 155 (2002)).
69. בענייננו, התמונה המלאה והעגומה של מצב החברות, מצביעה על אי-סדרים שהתגלו בהתנהלות הקשורה לכספי הרוכשים; על היעדר הפרדה בין כספי הפרויקטים השונים; ועל כשלים רבים שנתגלו בדוחות הכספים של החברות אשר שיקפו נתונים שאינם עולים מהמציאות. כל אלה מעוררים תמיהות קשות באשר להתנהלות הכספית והכלכלית של החברות וההשלכה שיש להתנהלות זו על מצבן. ויובהר, התמונה בכללותה מגלה כי אין המדובר בטעויות טכניות או בכשלים נקודתיים שנפלו בהתנהלות החברות. המדובר בהתנהלות עקבית של העברת כספים שהופקדו על ידי רוכשים לצורך מימונו של פרויקט מסוים, אשר הם רכשו את זכויותיהם בו, לצרכים אחרים ולהשלמת החסר שנוצר בעקבות כישלונם של פרויקטים אחרים. הדברים גם אינם יכולים להיות שנויים במחלוקת, שכן סומך עצמו העיד על התנהלות מעין זו בחקירתו (עמ' 23 שורות 19-17). לכך גם מצטרפת העובדה שכפי שקבע בית המשפט המחוזי, כספים שהופקדו על ידי לקוחות לצורך קידום הפרויקטים נמשכו על ידי בעלת השליטה לצרכים פרטיים. קבוצת חברות שעניינה יזמות בתחום הבנייה אינה יכולה לבסס את דרכי פעולתה על התנהלות מעין זו. בהינתן הכשלים הממשיים הקשים שנתגלו בהתנהלות כספי החברות, אין פלא אפוא שבנסיבות אלה, כאשר נקלעו החברות לפתחה של מצוקה כלכלית מסיבות כלשהן, הדברים הביאו להתדרדרות בלתי נמנעת. מצב דברים זה מצדיק אפוא את פירוקן של החברות גם בשל עילה זו, מן הצדק ומן היושר.