63. אין גם חולק כי מצב זה לא השתפר לטובה עם חלוף הזמן, כפי שעולה אף מחקירתו של המומחה מטעם המערערות, רו"ח סומך בפני בית המשפט המחוזי בדיון שהתקיים ביום 25.7.2016, אז הבהיר המומחה כי "קיימת בעיה תזרימית, אין ויכוח על זה, ברור" (עמ' 19, שורה 13). כמו כן, כאשר נשאל רו"ח סומך כיצד יכולה החברה לעמוד בתשלום חובותיה – שדווחו על ידי רו"ח סומך עצמו – כגון החוב בפרויקט "חורגין" על סך של כ-7 מיליון ש"ח, וחוב בסך של 46 מיליון ש"ח בפרויקט אחר (פרויקט ז'בוטינסקי), הבהיר כי "כרגע מבחינה תזרימית אין אפשרות לשלם" (עמ' 30, שורה 6) ואין "בקופת החברה" סכום המאפשר לשלם את החוב (עמ' 20, שורה 21).
64. כאמור, בית המשפט המחוזי גם מצא כי החברות חדלות פירעון מבחינה מאזנית, ולמעשה גם עניין זה אינו שנוי במחלוקת אמיתית. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, אף מדו"ח סומך עליו מבקשות החברות להישען – דו"ח שנמצאו בו כשלים לא מעטים וקביעותיו בדבר כשירות החברה אינן ברורות מאליהן – עולה חדלות פירעונן של החברות גם מבחינה מאזנית. כך, לעמדתו המעודכנת של סומך אשר הובעה במהלך הדיון ביום 25.7.2016 נטען כי נמצא שהחברות במאזן חיובי של כ-1 מיליון ש"ח בלבד, כאשר חישוב זה התבסס על כך שהחוב של החברות לרשות המיסים עבור תשלומי מע"מ, לגביו קיים הליך תלוי ועומד, הינו בסך של כ-6 מיליון ש"ח. אלא שבצדק קבע בית המשפט כי אף לשיטת סומך החברות אינן עוד במאזן חיובי, שכן באותו דיון התברר כי רשות המיסים צפויה להוציא שומה נוספת בסך של כ-20 מיליון ש"ח, אשר תטה את הכף באופן מיידי אל עבר חדלות פירעון החברות מבחינה מאזנית.
65. מעבר לאמור, בית המשפט המחוזי מצא כי גם הערכת החברות והערכת המומחים מטעמם הינן הערכות אופטימיות. מצד אחד, ההערכות לא לקחו בחשבון את סך התחייבויות החברה, ומצד שני העניקו משקל משמעותי ועודף ל"נכסי" החברות, על אף התרופפות הזיקה שבין החברות לבין חלק מאותם נכסים, או היחלשות הסיכוי כי מאותם נכסים יצמחו לחברות רווחים. מכל מקום, גם ממצאים אלה בדבר הבעייתיות שנמצאה בהערכות ובאומדני החברות והמומחים מטעמן, מעוגנים היטב בחומר הראיות ומבוססים על אדנים ברורים ועולים מאליהם מחקירתם של אנשי המקצוע מטעם החברות. בתמצית הדברים ולשם הדוגמה, מפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי עולה כי לדברי סומך עצמו, הדו"ח שהגיש התבסס על הערכת שוויין של דירות בפרויקט בנייה כגמורות, אף במקומות בהן כלל לא החלה הבנייה במקום (עמ' 46, שורות 20-12); על פרויקטים שבהם לא הושלמה כל עסקה עם מי מהחברות ואין בנמצא חוזה המתייחס לקרקע הרלוונטית לבנייה (עמ' 31 שורות 24-21); ועל אומדן של פרויקטים אשר נמצאו בהם תכניות אשר לא אושרו והיתרים שנתנו שלא בהתאמה למספר הדירות עליהן התבסס האומדן (עמ' 51, שורות 25-6; עמ' 52 שורות 4-1). כמו כן עולה כי בעת הערכת שווי הנכסים לא נבדק מצבן המשפטי של הזכויות בנכסים והבעלות בהם (עמ' 47, שורות 17-7), וכי דו"ח סומך התבסס על הדוחות הכספיים של החברות ומאזניהן, על אף שסומך עצמו הבהיר כי קיים קושי של ממש להסתמך עליהם (עמ' 47, שורות 23-21; עמ' 48, שורות 19-1).