113. לסיכום חלק זה, כמתואר לעיל, המערערות הגישו לפנינו מאות ואלפי עמודים של מסמכים שונים. כאמור, המדובר במסמכים ישנים אשר לא הובהר מדוע, גם אם הייתה להם רלוונטיות כלשהי לטענות בעלת השליטה, הם לא הוגשו במסגרת ההליך. עיון יסודי במסמכים גם מלמד כי אין בהם כל חשיבות או תרומה פוטנציאלית להשפעה על תוצאת הערעור. חלק מהמסמכים הנטענים כלל לא אותרו בקלסרים עבי הכרס ובחוברות הכרוכות שהוגשו לעיוננו. מבין אלה שאותרו, קיים קושי ממשי בהבנת הקשר בין הראיה המצורפת לבין הטענה שהיא מתיימרת להוכיח. אשר על כן, אין לקבל את הבקשה על כל חלקיה.
סיכום
114. סיכומו של דבר, אמת המידה לבחינת חדלות פירעונה של חברה, התייחסה בעבר באופן מסורתי רק למבחן התזרימי, אך עם השנים בתי המשפט יישמו הלכה למעשה את שילובם של שני המבחנים הקיימים – המבחן התזרימי והמבחן המאזני, יחדיו. גם בחוק חדלות פירעון נמצא ביטוי מפורש לגישה זו.
באשר להליכי פשיטת רגל של יחידים. ככלל, על פי הדין הקיים, בעת פתיחת הליך פשיטת רגל על ידי נושה, אין הנושה נדרש להוכיח חדלות פירעונו של חייב. החריג לכלל הוא ב"מעשה פשיטת רגל" המושתת על "העדפת מרמה". כל זאת בשונה מהחוק החדש, המשמיט את הדרישה ל"מעשה פשיטת רגל" והמעמיד את התנאי של חדלות פירעון החייב, כתנאי מרכזי לפתיחת ההליך.
115. על יסוד כל האמור ולאחר בחינת עניינן של המערערות על בוריו, תוך יישום המבחנים דלעיל, נמצא כי לא נפל כל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר מבוסס על אדנים מוצקים, על פיהם נמצאה עילה להורות על פירוקן של החברות ולתת צו לכינוס נכסיה של בעלת השליטה. גם לא נמצא טעם לקבלת הבקשה להגשת ראיות נוספות אשר נבחנה לפני ולפנים.
על כן אציע לחבריי לדחות את ערעור המערערות על כל חלקיו.
ש ו פ ט
המשנה לנשיאה ח' מלצר:
1. האמור בחוות דעתו המלומדת והממצה של חברי, השופט ד' מינץ – מקובל עלי.
2. אני מרשה לעצמי להוסיף מספר הערות:
א) נוכח העובדה שהמערערות לא היו מיוצגות וגב' ענבל אור טענה לכולן – נהגנו במכלול באורך רוח ולא הקפדנו בכל דקדוקי הפרוצדורה, אף שהחומר שהוגש לנו על-ידי גב' ענבל אור היה לעתים חסר ולא תמיד היה גם שייך לעניין.
טוב היה אפוא אם המערערות תסתייענה בהמשך ההליכים בייעוץ משפטי (כפי שעשו בעבר) ותעמדנה לעצמן ייצוג, במידת האפשר.
ב) לשיטתי יש לראות את התייחסויותיו של חברי לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, האמור להכנס לתוקף רק בעוד כ-18 חודשים, כהערות ראשוניות בלבד, שהן בבחינת אוביטר דיקטה לענייננו, ולכן אין אני קובע עמדה ומסמרות לגביהן. במיוחד חלים הדברים באשר לבירור שאלת חדלות הפרעון – האם היא תיעשה בעתיד באמצעות אחד המבחנים ("המבחן התזרימי", או "המבחן המאזני"), או בשילוב כלשהו ביניהם (ראו גם: פיסקה 58 לחוות דעת חברי).