53.2. התובע הצהיר כי דוח הנוכחות לחודש דצמבר 2015 נרשם ונחתם על ידי מנהל של חברת גרוסמן בשם שחר . אלא שמר טרנופולסקי העיד שהוא היה מנהל העבודה היחיד באתר שפיקח על עבודת התובעים ושרשם את שעות עבודתם בדוחות הנוכחות, שלא היה באתר מנהל מטעם חברת גרוסמן ושהוא אינו מכיר אדם בשם שחר . עדות זו סותרת את גרסת התובע, כך שלכל יותר כפות המאזניים מעויינות.
53.3. כמו כן, מעיון בדוח הנוכחות עולה שלא נרשם בו שהתובע עבד ביום 1.12.2015, למרות שאין מחלוקת שהתובע עבד באותו היום. בנוסף, תאריך זה (1.12.2015) עד התאריך 3.12.2015 (כולל) נמחקו בדוח הנוכחות. אנו סבורות שעובדה זו מצביעה על כך שמדובר בדוח נוכחות המתעד עבודה במקום אחר ולא באתר, שכן לא ניתן להסביר את הסתירה בין עדותם של התובע ומר טרנופולסקי בדבר עבודתו של התובע ביום 1.12.2015 באתר לבין הרישומים בדוח הנוכחות.
53.4. בנסיבות אלה, אנו סבורות כי לא עלה בידי התובע להוכיח שעבד באתר לאחר התאריך 1.12.2015.
54. מהטעמים שפורטו לעיל, שוכנענו שהתובע עבד מיום 8.11.2015 ועד ליום 1.12.2015 ברציפות.
55. כעת נפנה לבחון את הזכויות להן זכאי התובע בגין תקופת עבודתו.
שכר עבודה
56. התובע הצהיר כי לא שולם לו שכר בגין עבודתו באתר . כמו כן, מר גרוסמן הצהיר שאינו מכיר את התובע וכי הוא לא הועסק על ידו במישרין או באמצעות חברת גרוסמן . מכאן, שאין חולק כי התובע לא קיבל שכר עבור עבודתו באתר.
שכר העבודה השעתי
57. התובע הצהיר כי סוכם עימו שכר של 35 ₪ לשעה . עדות זו לא נסתרה והתובע אף לא נחקר בעניין זה במסגרת חקירתו הנגדית.
לפיכך יחושבו זכויות התובע על בסיס שכר של 35 ₪ לשעה.
שעות העבודה של התובע
58. כאמור מעדות התובע ומעדות מר טרנופולסקי עולה כי שעות העבודה תועדו בכרטיס הנוכחות לחודש נובמבר 2015.
59. יצוין כי תחשיב התובע הביא בחשבון בימים א'-ה' 9.5 שעות (7:00 – 16:30) ובימי ו' 6 שעות (7:00 – 13:00). עיון בכרטיס הנוכחות מעלה כי התובע עבד לעיתים עד לשעה 16:45 וכי באחד הימים עבד עד לשעה 14:00 בלבד.
60. בהקשר זה נציין שבית הדין הארצי בעניין בוג'ו דן באופן שבו יש לפסוק ברכיב שעניינו תשלום בעד עבודה בשעות נוספות. בית הדין הארצי דחה את הטענה ולפיה אם תחשיב התובע אינו מתקבל במלואו אזי התוצאה המתחייבת היא דחיית התביעה, אלא פסק כי במקרה כזה על בית הדין לקבוע את הסכום הנכון המגיע לעובד. בית הדין הארצי הוסיף וקבע כך:
"קביעת הסכום הנכון המגיע לעובד יכולה להיעשות על ידי בית הדין במספר דרכים: בית הדין יכול לקבוע בעצמו את הסכום על יסוד הראיות שבפניו, בין בדרך של תחשיב מדויק ובין בדרך של אומדנא; בית הדין יכול להטיל על הצדדים להכין תחשיבים, וככל שאין הסכמה בין הצדדים להכריע בין התחשיבים של הצדדים. נציין כי בחלק לא קטן מהמקרים יכולים הצדדים להגיע להסכמה על הסכום המגיע לעובד; בית הדין יכול למנות חשב שכר, בין מראש, ללא שהצדדים יתבקשו להכין תחשיבים בעצמם, ובין בדיעבד, ככל שהצדדים לא הגיעו להסכמה והגישו תחשיבים שונים, הטעונים בחינה על ידי חשב שכר. בהתחשב בעובדה שבית הדין אינו קשור בדיני הראיות הדרך בה יפעל נתונה לשיקול דעתו על פי מכלול נסיבות המקרה".