76.2. כמו כן, מעדותו של מר גרוסמן עולה שחברת גרוסמן סיפקה עבודות בתחום הבנייה ועובדים שביצעו עבודות של תיקונים, השלמות בנייה ושינוע של חומרי בנייה .
76.3. צו ההרחבה מיום 12.10.2015 מחיל את הוראות ההסכם הקיבוצי על "כל מעסיק בתחומי הבינוי ו/או התשתיות ו/או עבודות ציבוריות ו/או הנדסה אזרחית ו/או שיפוצים..." ועל "כל עובד ומנהל עבודה באתר בנייה (כהגדרת המונח בצו זה) המועסק בתפקיד שאינו משרדי".
76.4. כלומר, משהוכח שהחברות גרוסמן והייטס עוסקת בתחום הבנייה הרי שהוראות צווי ההרחבה בענף הבנייה חלים עליהן ועל כל עובד המועסק על ידן בתפקיד שאינו משרדי.
כמו כן, משהתובעים הועסק בעבודות כפיים באתר ולא בתפקיד משרדי, הם בגדר העובדים עליהם חלים צווי ההרחבה בענף הבנייה.
76.5. בנסיבות אלה משהתובעים הועסקו על ידי החברות גרוסמן והייטס במשותף, חלים על יחסי הצדדים הוראות צווי ההרחבה בענף הבנייה.
אי לכך, מצאנו כי יש להחיל את עבודתם של התובעים את הוראות צו ההרחבה בענף הבנייה מיום 12.10.2015 (להלן: צו ההרחבה) .
77. בהתאם לצו ההרחבה בענף הבנייה זכאי התובע להפרשות לפנסיה בשיעור של 6% משכר היסוד ולהפרשות לפיצויי פיטורים בשיעור של 6% משכר היסוד .
78. אי לכך התובע זכאי לתשלום הפרשות לפנסיה ולפיצויי פיטורים לפי החישוב הבא:
78.1. חודש נובמבר 2015: 145 x 35 x 12% = 609 ₪
78.2. חודש דצמבר 2015: 8 x 35 x 12% = 34 ₪
79. בנסיבות אלה זכאי התובע לתשלום הפרשות לפנסיה ולפיצויי פיטורים בסכום של 609 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.12.2015 ובסכום של 34 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.1.2016 ועד לתשלום בפועל.
פיצוי בגין אי מתן תלושי שכר
80. התובע טען כי הוא זכאי לפיצוי בגין אי מתן תלושי שכר בסכום של 500 ₪ (250 ₪ לכל תלוש שכר) .
81. דין התביעה להתקבל.
התובע עבד באתר במשך החודשים נובמבר 2015 ודצמבר 2015. התובע לא קיבל תלושי שכר בגין עבודתו. אי לכך התובע זכאי לפיצוי.
סעיף 26א(ב)(1) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 קובע אם המעסיק לא מסר לעובד, ביודעין, תלוש שכר רשאי בית הדין לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק בשל כל תלוש שכר שלא נמסר לעובד. בסעיף 26א(ב)(3) נקבע כי סכום הפיצויים לא יעלה על 5,000 ₪ לכל תלוש וכי מטעמים שירשמו ניתן לפסוק פיצוי בסכום אחר עבור אי מתן תלושים.
כאמור, התובע תבע פיצוי בסכום של 250 ₪ עבור כל תלוש שכר שלא ניתן לו. משמדובר בסכום נמוך מהסכום שנקבע בסעיף 26א(ב)(3) לחוק הגנת השכר ומשלא ניתן לפסוק לזכות התובע סכום גבוה מזה שנתבע, יש לקבל את תביעתו.