התובע לא עבד 30 ימים באתר ולכן אינו זכאי לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד.
118. בנסיבות אלה דין תביעה התובע להידחות.
אחריות הנתבע 4 – מר גרוסמן
119. התובעים טענו שמר גרוסמן עשה שימוש בחברת גרוסמן לרעה והעסיק אותם ללא תשלום שכר עבודה, ללא ביטוח רפואי וללא תשלום זכויות סוציאליות להם הם זכאים על פי החוק. בנסיבות אלה נטען כי יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייבו בתשלום חובות חברת גרוסמן לתובעים .
120. מר גרוסמן טען שלא העסיק את התובע באופן אישי או באמצעות חברת גרוסמן. עוד נטען כי הוא בעל מניות בחברת גרוסמן ומכוח האישיות הנפרדת אין להרים את מסך ההתאגדות. נוסף על כך, התובעים הודו שאינם מכירים אותו והוא אף אינו מכיר את האנשים שהיו מעורבים בהעסקת התובעים בהתאם לאמור בכתב התביעה ובתצהירים .
התשתית המשפטית
121. הכלל הוא כי בית הדין לא ירים את מסך ההתאגדות דרך קבע בשל עקרון האישיות המשפטית הנפרדת, שכן נפסק כי "עקרון האישיות המשפטית הנפרדת מעוגן עמוק בשיטתנו המשפטית... ועל פיו ערכאה שיפוטית לא תמהר להרים את מסך ההתאגדות" .
122. חריג לאותו כלל היא דוקטרינת הרמת המסך אשר השימוש בה נועד לצורך ייחוס חובות החברה לבעלי המניות. תכליתה של הדוקטרינה היא למנוע שימוש לרעה באישיותו הנפרדת של התאגיד. נפסק כי "המושג 'שימוש לרעה' כולל מצבים אחדים, ועיקרם הם מעשי תרמית, עירוב נכסים של בעלי עניין עם נכסי החברה, מימון לא מספיק לפעולות החברה, הברחת נכסים מן החברה אל בעלי מניותיה ללא תמורה מספקת ועוד" .
123. בית הדין הארצי עמד בעניין זילברשטיין על האופי המיוחד של יחסי העבודה אשר בגינו יש מקום במקרים מסוימים להרים את מסך ההתאגדות, וכך נקבע:
"העסקת עובדים יוצרת קרבה מיוחדת בין המעסיק לעובד. קרבה זו מקורה ביחסים החוזיים ובדרישת תום הלב הנובעת מהם. קרבה זו מקורה גם – ואולי בעיקר – ביחסי התלות הכלכלית של העובד במעסיק. קירבה זו יוצרת אחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת ביחסי המעסיק עם עובדיו וכלפיהם... הקלות שבעלי עסקים מקימים מיזם עסקי ולימים סוגרים את עסקיהם תוך שהם מעמידים את העובדים – לעיתים במפתיע – אל מול שוקת שבורה, היא בלתי נסבלת ובלתי ראויה. אחריות זו לא מן הראוי שתעצר למרגלות מסך ההתאגדות ובנסיבות המתאימות יצא בית הדין להגנת העובדים, ירים את מסך ההתאגדות ויחשוף את הגורם הכלכלי האמיתי המסתתר מאחורי המסך...".