23. חברת אשטרום טענה כי לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק בינה לבין הנתבעים ולכן יש לדחות את התביעה נגדה בשל חוסר יריבות. נטען כי התובעים אינם מוכרים לה וכי היא אינה יודעת אם עבדו באתר. חברת אשטרום הסבירה שהפרויקט בקרית אונו הוא פרויקט גדול ובמסגרתו שיתפה פעולה עם שתי חברות בניה נוספות לצורך בניית שכונה שלמה הכוללת בניינים בני כ-25 קומות, שטחי מסחר ושטחים ירוקים ואף התקשרה עם עשרות קבלני משנה בתחומים שונים. חברת אשטרום לא העסיקה עובדי כפיים אלא רק מנהל פרויקט, מהנדס ביצוע, מנהל עבודה ומחסנאי. נטען כי חברת הייטס הייתה אחת מקבלני המשנה עימם היא התקשרה לצורך ביצוע עבודות גבס באתר בקרית אונו. חברת הייטס קבעה את שעות העבודה של עובדיה, סיפקה להם את הציוד הנדרש לביצוע העבודות ונתנה להם הוראות באמצעות מנהלי עבודה מטעמה. עוד נטען כי על פי הוראות ההסכם היה אסור לחברת הייטס להעביר את העבודות לחברה אחרת, אולם מהבקשה לתיקון כתב ההגנה עולה כי היא העבירה את הביצוע של חלקן לחברת גרוסמן. הדבר לא היה ידוע לחברת אשטרום בזמן אמת. כמו כן, חברת הייטס היא מזמינת השירות מחברת גרוסמן ולכן היא זו שאחראית לפקח על תשלום זכויותיהם של התובעים. העובדים לא פנו לחברת אשטרום לאחר ששכרם לא שולם. נטען כי אין להטיל עליה את האחריות לתשלום הזכויות מן הטעם שעבדו פרק זמן קצר ומן הטעם שהחוק להגברת האכיפה לא חל.
24. מר גרוסמן טען שלא העסיק את התובעים במישרין או באמצעות חברת גרוסמן. עוד נטען שהוא מעולם לא עבד עם חברת אשטרום וששמות האנשים המוזכרים בכתב התביעה אינם מוכרים לו. בנסיבות אלה נטען כי יש לדחות את התביעה נגדו.
התשתית המשפטית
25. סוגיית זהות המעסיק מתעוררת לא אחת במערכות יחסים שבהן מעורבים מספר צדדים בהעסקתו של העובד, כאשר פעמים רבות סימני ההיכר לזיהוי המעסיק אינם חד משמעיים ורק מכלול הסימנים עשוי לסייע באיתור המעסיק הנושא בחובות כלפי העובד.
במקרה דנן נטען שמעורבים בהעסקת התובעים ארבעה גורמים – חברת אשטרום, חברת שפרינגמן, חברת הייטס וחברת גרוסמן, ושיש לראותן כמעסיקות במשותף. לכן עלינו להכריע בסוגיית זהות המעסיק.
26. בעניין כפר רות קבע בית הדין הארצי את מבחני עזר הבאים לצורך איתור המעסיק במסגרת יחסי עבודה מורכבים: כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם וכיצד הגדירו אותם; בידי מי הכוח לפטר את העובד ובפני מי עליו להתפטר; מי קיבל את העובד לעבודה ומי קבע והסדיר את תנאי קבלתו; מי קבע את מכלול תנאי עבודתו, לרבות גובה שכרו והנלווים לשכר; מי חייב לשאת בתשלום השכר; מי נתן חופשות לעובד וממי עליו לבקש אישור לחופשותיו; כיצד דווחו יחסי הצדדים למס הכנסה, כיצד הצהירו ונרשמו במוסד לביטוח לאומי, וברשויות אחרות שבהן נדרשת הצהרה בדבר זהות המעסיק; מכלול הקשרים והזיקות בין הצדדים הרלבנטיים להסדר ההעסקה, כגון: מי פיקח על עבודת העובד, למי דיווח העובד על עבודתו, ולמרותו של מי הוא סר; למי הבעלות על הציוד, החומרים או הכלים ששימשו את העובד בעבודתו; האם העבודה שלשם ביצועה נשכר העובד נעשתה במסגרת עיסוקו העיקרי של המשתמש והעובד משתלב בה, או שמא העובד נשכר לביצוע פרויקט צדדי, הדורש מיומנות מיוחדת שאינה מסוג המיומנויות הרגילות הדרושות לעיסוקו העיקרי של המשתמש בעבודה.