פסק דין
לפני תביעה ותביעה שכנגד על רקע מחלוקות בין שותפים בהשקעות בשוק ההון.
בין התובע לבין הנתבע נכרת הסכם לשיתוף פעולה בהנפקות ניירות ערך וגיוס השקעות, ולפיו ערכו הצדדים עסקאות רבות בהנפקות, בהשקעות, בגיוס השקעות וכיו"ב. למרבה הצער, בין הצדדים נתגלעו מחלוקות ואלו הובילו להפסקת שיתוף הפעולה.
נוכח הפסקת שיתוף הפעולה, נזקקו הצדדים לעריכת התחשבנות כוללת על ההשקעות והעסקאות שעשו, על הרווח או ההפסד שאלו הצמיחו, ועל העלויות והחובות שיש להם זה כלפי זה. ושוב, לא השכילו הצדדים ליישב מחלוקות אלו בינם לבינם ושמו פעמיהם לבית המשפט. בתביעה ובתביעה שכנגד.
נוכח זאת, בתביעות שהוגשו בתיק זה, אין מפלט מסקירת העסקאות המשותפות שערכו הצדדים, אחת לאחת, והכרעה במחלוקות הניטשות בגין כל עסקה שכזו. ממילא שהכרעה זו תאפשר סיכום ההתחשבנות ופסיקה בחובות שחבים הצדדים זה כלפי זה.
הרקע הרלוונטי
1. התובע 1 (להלן: "התובע") הינו יזם ופעיל בשוק ההון. התובעת 2 (להלן: "התובעת") הינה חברה פרטית אשר בשליטתו של התובע.
הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") אף הוא פעיל בשוק ההון. הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") הינה חברה פרטית אשר 75% מהון מניותיה המוקצה בבעלות הנתבע (באמצעות חברה אחרת), ואילו 25% מהון מניותיה המוקצה בבעלות התובעת.
2. במהלך 2010 נדברו התובע והנתבע לשתף פעולה בהנפקת ניירות ערך וגיוסי השקעות בשוק ההון. הצדדים הגיעו להסכמות ובמסגרתן נוסדה הנתבעת ביום 27.6.10.
הבעלות במניות הנתבעת ניתנה, למעשה, במלואה לנתבע, אך בד בבד, ביום 6.7.10, נכרת בין התובע לנתבעת "הסכם אופציה" (להלן: "ההסכם"), אשר מסדיר את זכותו של התובע לרכוש מניות של הנתבעת כנגד העברת כספים לחשבון הנתבעת, ואת האופן בו תנוהל הנתבעת. במהלך אוקטובר ודצמבר 2010 ממש התובע את האופציה שניתנה לו, והעביר סך של 700,000 ₪, כנגדם הועברו לבעלות התובעת מחצית ממניות הנתבעת.
3. עם ייסוד הנתבעת, בקשו הצדדים להקנות לה מעמד של "מפיץ" לפי חוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968, ולשם כך נדרשו, בין היתר, להפקיד פיקדון כנדרש בתקנות 23 (2) ו- 6 בתקנות ניירות ערך (חיתום), תשס"ז-2007. פיקדון זה, במקורו בסך של 1,400,000 ₪ (להלן: "הפיקדון"), הופקד על ידי הנתבע בנאמנות בידי עו"ד שמשון רוקח. כאשר ממש התובע את האופציה שניתנה לו והפך לבעל זכות במחצית ממניות הנתבעת, עמדו לזכותו גם מחצית מכספי הפיקדון.
4. בשנים 2010 – 2012 שיתפו הצדדים פעולה בקידום עסקאות שונות, הן במסגרתה של הנתבעת והן בהסכמות פרטניות ושלא באמצעות הנתבעת, ברם במהלך 2012 בקש הנתבע לשנות את אופן חלוקת ההכנסות מפעילות זו. התובע הסכים, וביום 29.6.12 נכרת הסכם לשינוי אחזקות הצדדים בנתבעת (להלן: "הסכם השינוי") שלפיו מכר התובע לנתבע 25% ממניותיו בנתבעת. באותו הסכם גם בקשו הצדדים להסדיר את המשך שיתוף הפעולה ביניהם.
בעקבות הסכם השינוי, הוסדרה הבעלות בנתבעת כך שלתובע הזכות ל- 25% ממניות הנתבעת בעוד לנתבע הזכות ל- 75% ממניות הנתבעת. ביחס ישר, גם חלקו של התובע בפיקדון ירד והועמד על 25% מכספי הפיקדון.
5. שיתוף הפעולה בין הצדדים נמשך עד לשנת 2013, אלא שאז עלו יחסי הצדדים על שרטון, האשמות הוטחו זה כלפי זה, ופעילותם המשותפת הופסקה. התחשבנות כוללת בין הצדדים על פעילויותיהם המשותפות – לא נערכה, וביום 5.11.14 הוגשה תביעה זו ובהמשכה גם תביעה שכנגד.
תמצית טענות הצדדים, ההליך והראיות
6. לטענת התובע, התחשבנות בין הצדדים בקשר עם שיתוף הפעולה ביניהם, מביאה לכך שהנתבעים נותרו חבים לו סך של 1,664,990 ₪ ובנוסף לכך גם חייבים להעביר לבעלותו מניות בחברה שלישית, שערכן נאמד בסך של כ- 197,440 ₪.
בכתב התביעה, מונים התובעים לא פחות משמונה פעילויות ועסקאות שנעשו ובגינן נותרו הנתבעים חייבים להם כספים, ועליהן הם מבקשים פיצוי על נזק לא ממוני. ואלו העילות אשר מונים התובעים:
• 37.5% מההכנסות שצמחו לנתבעת בגין הנפקות שבצעה מיום 29.6.12 ועד 17.7.13, בסך העומד על 39,569 ₪.
• 40% מהכנסות הנתבעת בגין הנפקת חברת פרוקוגוניה (ישראל) בע"מ, כאשר עיקר חלקה של התובעת בהכנסות כבר שולם, ונותרה יתרת חוב של 4,852 ₪.
• 25% משכר טרחה ששילמה הנתבעת לעו"ד רונן ציטבר, על ייצוגה בהליכים הקשורים בהנפקת חברת אי.טי.ויו מדיקל בע"מ, בסך של 6,833 ₪.
• החזר הוצאות התובע בסך של 1,000 ₪ לחדש, ובסך הכל 18,000 ₪.
• 4% ממניות הנתבע בחברת מיקה אחזקות (טק-פיננשל), שהן 0.5128 מכלל מניות חברת מיקה החזקות. שווי מניות אלו הוערך על ידי התובעים בסך של 197,440 ₪ (כעולה מהודעתם מיום 29.4.15 לפיה שילמו את הפרשי האגרה בהתאם).
• הנזק שנגרם לתובע בגין הפעילות במניות חברת אי.טי.ויו מדיקל בע"מ. טענות התובע בעניין זה נחלקות לשלש:
א. טענה לנזק עקב אי מימוש מניות ובסך של 38,589 ₪.
ב. טענה לאובדן רווחים אפשריים בגין ניצול לא מלא של זכויות שהנפיקה החברה בתחילת 2013 ובסך כולל של 528,565 ₪.
ג. טענה לאובדן רווחים אפשריים בגין ניצול לא מלא של זכויות שהנפיקה החברה בסוף 2013 ובסך כולל של 376,560 ₪.
• אי תשלום עמלה בגין עסקת אג"ח של החברות מלרג ודוראה בסך של 20,000 ₪.
• אי העברת חלקו של התובע בפיקדון, בשווי 380,000 ₪.
• פיצוי על נזק לא ממוני בסך של 212,893 ₪.
הנזק לו טוענים התובעים בגין 3 העילות הראשונות שמנויות כאמור, בסך כולל של 51,254 ₪, מיוחס על ידי התובעים לנתבעת לבדה.
את החבות בהחזרת הוצאות התובע בסך של 18,000 ₪, מייחסים התובעים הן לנתבעת והן לנתבע.
את החבות בהעברת מניות בחברת מיקה, ובכל יתר הפיצויים הנתבעים, מייחסים התובעים לנתבע.
7. הנתבעים מצידם, מעבר להתייחסות פרטנית לכל אחת מטענות התובעים, הגישו תביעה שכנגד אותה העמידו, לצורכי אגרה, על מיליון שקלים.
ככלל, טרוניות הנתבעים בתביעה שכנגד מתבססות על ההתחייבות המיוחסת לתובעים להשתתף בהוצאות בגין מיזמים משותפים, ולהיות אחראים להתחייבויות של צדדי ג' עימם ייעשו העסקאות.
בכתב התביעה שכנגד, מונים הנתבעים לא פחות מעשר פעילויות ועסקאות שנעשו ובגינן נותרו התובעים חייבים להם כספים. ואלו העילות אשר מונים התובעים בכתב התביעה שכנגד:
• אי העברת עמלות בגין הנפקת חברת מיקה אחזקות בסך של 216,000 ₪ ואי העברת חלקם בהוצאות ההנפקה בסך של 86,500 ₪.
• אי העברת חלקו של התובע בהפסד שנגרם בגין "עסקת גפן" ובסך של 225,093 ₪, ובתוספת חלקם של התובעים בריבית על מימון העסקה בסך של 153,827 ₪.
• אי תשלום חוב של מר דרור עצמון בסך 16,000 ₪, ובנוסף גם אי העברת כתבי אופציה בשווי 15,000 ₪ וכן עלויות מימון העסקה בסך של 12,000 ₪.
• תשלום חובו של מר שלומי שני בסך של 42,000 ₪.
• ריבית על מימון שהועמד לטובת התובעים לרכישת מניות בעסקאות מוסטנג (1845 ₪), WGMI (40,000 ₪) וחברת אי.טי.ויו מדיקל בע"מ (563,794 ₪).
• כתבי אופציה של חברת אי.טי.ויו מדיקל בע"מ שהועברו לתובע ביתר ביום 14.9.12 ובשווי של 16,875 ₪.
• השתתפות במחצית מההוצאות שנדרשו לפעילותה של הנתבעת, עלות העסקת עובדת (46,550 ₪), הוצאות משרדיות (30,000 ₪) והוצאות שוטפות (43,662 ₪).
• החזרת תשלום ביתר ששולם לתובע בגין "עסקת לייפוויב" בסך של 1,875 ₪.
• חוב בגין עסקאות נוספות שנעשו בשנים 2010 – 2012 בסך כולל של 62,871 ₪.
סך החוב שמייחסים הנתבעים לתובעים בתביעה שכנגד עומד על 1,628,342 ₪ והועמד, כאמור, על סך של 1,000,000 ₪ "לצרכי אגרה".
8. עיון בסיכומי הנתבעים מלמד כי במסגרתם מבקשים הנתבעים לטעון שיש לסכם את ההתחשבנות בגין ההשקעה במניותיה של חברת אי.טי.ויו מדיקל בע"מ, וזו מביאה לתוצאה שיש לחייב את התובע לשלם סך של 82,323 ₪, ובתוספת ריבית – 478,163 ₪ (סעיף 93 בסיכומי הנתבעים). אין כל דרך להבין את הבסיס לטענה זו בסיכומי הנתבעים. הטענה לחיוב התובעים בהפסד שנגרם מסיום ההשקעה בחברת אי.טי.ויו מדיקל בע"מ כלל לא נטענה בכתב התביעה שכנגד ולא הועלתה כל תביעה שכזו מצד הנתבעים. למעשה, בתחילת ישיבת ההוכחות ביום 27.3.17 טענו הנתבעים שיש בידיהם כזו התחשבנות, אלא שהובהר שלא ניתן להגישה בצורה שכזו. מאחר וטענה זו לא נטענה כלל, לא ניתן להעלותה לראשונה בסיכומים ולא יהיה לה משקל בהכרעה שבפסק דין זה.
9. במהלך ההתדיינות נעשו ניסיונות למכביר לייעל את בירור המחלוקות, בעיקר כשנראה היה שאין הגיון בליבון נפרד של כל טענה וטענה, רבות מהן בקשר לסכומים שספק רב אם מצדיקים השקעת משאבים. לשווא. למעט הסכמות נקודתיות, עמדו הצדדים על כל הטענות שנטענו.
10. התובעים תמכו את גרסתם בתצהיר התובע והנתבעים תמכו את גרסתם בתצהיר הנתבע. בנוסף, זומנו למתן עדות מטעם התובע גם מר אייל אלון, מר אסף להב ועו"ד ויקטור תשובה. דיוני ההוכחות נפרשו על פני שתי ישיבות. לשם הנוחות תיעשה ההפניה לפרוטוקול הדיון מיום 27.3.17 בכינוי "פרוט' 1" ואילו ההפניה לפרוטוקול הדיון מיום 28.3.17 תיעשה בכינוי "פרוט' 2".
11. הליך הגשת סיכומי הצדדים ארך חדשים ארוכים. עיון בסיכומים אלו מלמד כי הנתבעים מצאו לנכון לצרף להם ראיות נוספות, דפי בנק. סיכומים בכתב אינם המקום להגשת ראיות וטענות נוספות ולפיכך יש להתעלם מהם (ע"א 496/89 אל קאלאב נ' אוניברסיטת בן גוריון, פ"ד מה (4) 343, 347). מאידך, לניסיון לא ראוי שכזה עלולה להיות השלכה על פסיקת ההוצאות.
דיון
I. כללי
12. מטיעוני הצדדים מתברר שהבסיס עליו הושתתו יחסיהם כלל איננו במחלוקת.
אין בין הצדדים מחלוקת על ההסכמה לשתף פעולה במסגרתה של הנתבעת, ואף לא על חלוקת הון מניותיה ביניהם, כך שבבעלות התובע (באמצעות התובעת) 25% ממניותיה ובבעלות הנתבע יתרת 75% המניות.
אין גם מחלוקת בין הצדדים על האופן בו הוסדרו יחסיהם בקשר עם שיתוף הפעולה. תחילה בהסכם מיום 6.7.10, ובהמשך גם בהסכם השינוי מיום 29.6.12.