בכל הקשור לקבלן המשנה, לשיטתי פירושה של חובת תום-לב מוגברת זו הוא כי על הקבלן הראשי לנהוג בשקיפות ולעדכן את קבלן המשנה במועד ובגילוי נאות בדבר נושאים הקשורים לגישתו של המזמין לפרויקט ולעבודתו של קבלן המשנה, כגון מחלוקות משמעותיות הנוצרות בין המזמין לקבלן הראשי (לא רק מחלוקות הקשורות במישרין לקבלן המשנה אלא גם כאלה העלולות להשפיע עליו), אי-שביעות רצון של המזמין מעבודתו של קבלן המשנה, קשיים באישור חשבונותיהם של הקבלן הראשי וקבלן המשנה וכיו"ב. כאמור, במערכות יחסים מסוג זה נוטל על עצמו קבלן המשנה בדרך כלל סיכון רב ועל הקבלן הראשי להכיר בעובדה זו ולפעול באופן שיפחית ויגדר את הסיכון שנוטל על עצמו קבלן המשנה.
118. לדעתי, אפוא, במקרה שבפנינו הפרה הנתבעת באופן ברור את חובת תום-הלב המוגברת שלה כלפי התובעת ולא נהגה בה כפי שראוי שקבלן ראשי הוגן והגון ינהג בקבלן המשנה מטעמו. כך, הנתבעת לא עדכנה את התובעת במועד על התדרדרות היחסים בינה לבין המזמין, על עיכובי האישורים והתשלומים מצד המזמין ועל טענותיו של המזמין כפי שהשתקפו בדוחות KSN ובדרכים נוספות. תחת זאת הוסיפה הנתבעת להזמין עבודות מהתובעת ועודדה אותה להוסיף ולעבוד בפרויקט ובכך למעשה להגדיל את חשיפתה בגין הפרויקט.
אכן, אף אם בחירתה של הנתבעת נעשתה, כאמור בדבריו של מר מילר שצוטטו לעיל, מתוך תקווה שהמשבר מול המזמין ייפתר מבלי צורך לערב את קבלני המשנה של הנתבעת ולסכן את הפרויקט, הרי שבעיניי הייתה זו בחירה שגויה וראוי לקבוע בעניין זה נורמה אחרת, כאמור לעיל. כך, משהתעוררו הקשיים בפרויקט היה לטעמי מקום לפרוס בפני התובעת את התמונה המלאה ולאפשר לה להתלבט ולהחליט בעצמה אם היא מעוניינת להמשיך בביצוע ההסכם וייתכן שאף תחת תנאים שונים, כגון ביטול תניית גב-אל-גב, מעבר לעבודה ישירה מול המזמין וכיו"ב. ראו גם דבריו הנכוחים של מר בן ישי בעניין זה בעדותו בפניי:
[מילר] ידע שיש לו בעיה עם מזמין העבודה. אנחנו יושבים ביחד עם שמוליק, אחרי שכבר הסתיים הפרויקט, עם שמואל בן חיים והוא אומר לנו שהפסיקו לשלם לכם כסף כבר בחודש עשירי ובחודש 11, ואנחנו יושבים ומדברים חצי שנה אחר כך. אתה נותן לי להמשיך לעבוד, אתה מזמין עבודה, אתה גם מצליח לבלבל אותי איכשהו באמצע ולהפוך אותי פתאום לקבלן כוח אדם שלך. אתה לוקח את כל הפועלים שלי, אתה לוקח את כל המפעילים שלי, לוקח את הכל ואתה שם אותי לעבוד בקבלנות. יש לך בעיה. אתה רוצה להיות שותף לסיכון הזה? בבקשה. אם אתה לא רוצה- תעצור. למה לא להגיד את זה? למה להשתמש בכל מיני סיסמאות שאף אחד לא מבין על מה הוא מדבר? מה הבעיה? 'ערן, לא משלמים לנו כסף, תעצור את העבודה שלך או תמשיך את העבודה שלך'. זה הכל, אני אעשה את הסיכונים שלי.
[עמ' 140-139 לפרוטוקול מיום 13.9.2016, שורה 21 ואילך.]