ומן הכלל אל הפרט
במקרה דנן הבקשה נסבה כל כולה על טענות לפי סעיף 373 לפקודה, ולא על טענות לפי סעיף 374 לפקודה. הגם שבכותרת הבקשה התבקשה הטלת חבות לפי סעיפים 373 ו- 374 לפקודה, הרי שבגוף הבקשה אין כל אזכור נוסף לסעיף 374 לפקודה, וכל הסעדים שהתבקשו מבוססים אך ורק על סעיף 373 לפקודה. מכאן שבדין טוענים המשיבים כי בסיכומי המבקשים בוצעה הרחבת חזית אסורה, תוך שהמבקשים נזקקים לראשונה לעילת תביעה לפי סעיף 374 לפקודה. משכך, אין להדרש לעילה חדשה זו.
48. השאלה המרכזית הטעונה הכרעה בסכסוך זה היא האם השעבוד הקבוע שיצרה החברה לטובת הבנק ביום 22.4.2010 היה שעבוד פיקטיבי אם לאו. זאת, משום שאם היה מדובר בשעבוד אותנטי בגין חוב אמיתי, אזיי התביעה צריכה להדחות ולו מן הטעם שהשיקים שבמחלוקת היו משועבדים כדין לטובת הבנק, ואזיי המבקשים לא היו יכולים להפרע מהם קודם לסילוק החוב כלפי הבנק. סילוק החוב נעשה על ידי בעלי המניות, ממקורותיהם, ומשכך לא נגרם כל נזק לחברה בגין העברת השיקים הנותרים לידיהם של בעלי המניות. אם לעומת זאת מדובר היה בשעבוד פיקטיבי כנטען על ידי המבקשים, אזיי לכאורה הם אלה שהיו אמורים ליהנות משיקים אלה, בהגיע זמן פרעונם, ואז יש טעם לברר האם עומדות למשיבים הגנות אחרות.
49. עיון בתדפיס חשבון הבנק של החברה (מוצג מש/9) מגלה כי ביום 15.4.2010 עמד חשבונה של החברה על יתרת חובה של 2,565,813 ₪. והנה, ביום 21.4.2010 העמיד הבנק שתי הלוואות לחברה, אחת על סך 620,000 ₪ והשניה על סך של 1,890,000 ₪, באופן שיתרת החובה בחשבון ירדה לסך של 59,893 ₪. ברי איפוא כי השעבוד שנוצר לטובת הבנק ביום 22.4.2010 על 59 שיקים מעותדים בסכום כולל של 3,500,000 ₪ בצירוף מע"מ, לא היה פיקטיבי, אלא נועד להבטיח פרעון חוב של 2,569,893 ₪ (המורכב מיתרת החובה בחשבון בצירוף סכומי ההלוואות), בצירוף ריבית. ודוק: בשלב זה היה מדובר בהלוואות שנטלה החברה עצמה, ולא בעלי מניותיה, ומכאן שמדובר בחוב של החברה אשר השעבוד נועד להבטיח את פרעונו לבנק.
50. בסופו של דבר, ביום 8.12.2010 הוסבה זכותה של החברה לפרעונם של שיקים מעותדים בסכום כולל של כ- 2,780,000 ₪, לטובת בעלי המניות (מוצג מש/12), משום שהללו פרעו מכיסם את חובה של החברה לבנק וסגרו את חשבונה ביום 4.10.2011 (ראה מוצג מב/1). העיד על כך עדי זלצר:
"לקחנו את החוב לבנק לאומי, חוב של מעל ל- 3 מליון ₪. אנחנו לקחנו אותו באופן אישי ואת השיקים הסבנו אלינו כדי לא לשאת בריביות מול הבנק. השיקים היו פרושים ל- 5 שנים ואנחנו רצינו להקדים תשלום לבנק. הפסדנו מליונים בעסק והחלטנו כדי לא להגדיל את החוב, לא לשאת בריביות של שנים שיכול להוסיף בתקופה של 5 שנים מליון ₪, לקחנו את החוב באופן אישי והסבנו את השיקים אלינו." (ע' 18 לפרוטוקול).