--- סוף עמוד 5 ---
5. אולם גם לאחר פגישה זו, ולמרות הצהרתו של סרור בעניין, לא נחתם הסכם פורמאלי עם הרשויות. ביום 8.9.2005 פנו הרוכשים למוכרים בטענה כי אי החתימה על הסכם פורמאלי לפי סיכומי אפריל ואוגוסט 2005 היא הפרה של הסכם הפשרה, וכי כיוון שהרוכשים פרעו את החוב בגין מיסוי עסקת המניות, יש להשיב להם את המחאת הביטחון. המוכרים השיבו כי העניין בטיפול מול מס הכנסה, כי הם יודיעו על התקדמות בעניין וכי הם נכונים לשתף פעולה.
6. ביום 3.10.2005 הודיעו המוכרים לבא-כוח הרוכשים כי קיבלו זימון לדיון במשרדי מס הכנסה וביקשו כי האחרון יהיה נוכח בדיון. בא-כוחם של הרוכשים השיב כי אינו מייצג את המוכרים, וכי לא יוכל להיות נוכח בדיון. בהתאם, הדיון התנהל ביום 10.10.2005 במעמד המוכרים בלבד. במסגרת דיון זה חתמו המוכרים על הסכמי שומה מול המפקח עדאוי, בעקבותיהם הונפקה להם הודעת שומה 02 (שומה על-פי הסכם), לפיה חל שינוי בסכום התמורה מעסקת המניות לעומת שומה 00 (השומה העצמית), כך שלאחר השינוי, התמורה בגין עסקת המניות תעמוד על 10,201,326 ש"ח. משמעותו של תיקון זה היתה גידול משמעותי במס הנומינלי, בסכום של 1,983,585 ש"ח (להלן: הסכם אוקטובר 2005 או השומה החדשה).
לשלמות התמונה יצוין, כי ביום 31.10.2005 הרוכשים הגישו השגה על השומה החדשה לפקיד השומה. הרוכשים טוענים כי השגה זו לא זכתה למענה. לעומת זאת, בדיון בפנינו טענו המוכרים כי ההשגה נדחתה, אלא שמסמך דחייה כאמור לא צורף לכתבי הטענות מטעמם.
7. ביום 9.6.2006 פתחו המוכרים בהליכי הוצאה לפועל על-מנת לאכוף את תשלום המס לפי השומה החדשה מכוח סעיף 17 להסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, ובמסגרת הליכים אלו הוטלו עיקולים שונים על רכושם של הרוכשים. בקשתם של הרוכשים לביטול עיקולים ולסגירת תיקי ההוצאה לפועל בטענה כי סעיף 17 להסכם הפשרה אינו ניתן לאכיפה בהוצאה לפועל, נדחתה על-ידי רשם ההוצאה לפועל (כב' הרשם ר' קודסי). בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי בנצרת בעניין (לפי חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, בנוסחו אז) התקבלה, אך הערעור נדחה לגופו (בר"ע 1054/06, כב' השופטת נ' מוניץ). בקשת רשות ערעור לבית משפט זה נדחתה אף היא. בהחלטה צוין כי השומות הפכו לסופיות ויש לשלמן (רע"א 7916/06, [פורסם בנבו] השופטת א' פרוקצ'יה).
--- סוף עמוד 6 ---
לשלמות התמונה יצוין עוד, כי בהמשך להליכי ההוצאה לפועל הגיש הנאמן לבית המחוזי בנצרת טען ביניים בעניין המחאת הביטחון, והצדדים הסכימו בגדרה כי המחאת הביטחון תישאר בידי הנאמן עד להחלטה שיפוטית אחרת (בש"א 1847/06, [פורסם בנבו] כב' השופט ה' ח'טיב).