13. התביעה הוסיפה להתנהל בפני בית המשפט המחוזי, ובשלב מסוים הוחלף המותב שדן בה. ביום 26.1.2010 הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת נ' מוניץ) על מינוי מומחה מטעם בית המשפט, אשר "יחווה דעתו במחלוקת החשבונאית ושאלת החובה בתשלום מס העולה מכתבי הטענות". המומחה שמונה תחילה, נפטר, למרבה הצער, ועל-כן ביום 7.2.2010 מונה רואה החשבון יוסף הורוביץ כמומחה מטעם בית המשפט, לפי אותו כתב מינוי (להלן: הורוביץ).
פסק הדין של בית המשפט המחוזי
14. פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן בשלהי שנת 2013, והתבסס, בעיקרו, על עמדתו של שוחט כפי שהובאה בבקשה לפתיחת השומות אשר הוגשה על-ידו לרשויות המס במסגרת המהלכים בהם נקט מכוח ההסדר הדיוני שבגדרו מונה, ועל חוות דעתו של הורוביץ; וכן על חקירותיהם של השניים. בית המשפט המחוזי לא ראה לנכון לסמוך את פסק דינו על העדויות האחרות שהובאו בפניו – עדותו של יועץ המס של החברה ומנהל החשבונות של החברה, אשר לא תרמו משמעותית למחלוקת; עדות המערער 1, אותה מצא בית המשפט המחוזי מגמתית; ועדות המשיב 3, אותה מצא בית המשפט המחוזי לא אמינה.
15. בית המשפט המחוזי סקר את עמדתו של שוחט כפי שהיא באה לידי ביטוי בבקשה לפתיחת השומות שהגיש לפי ההסדר הדיוני. לפי עמדה זו, סיכומי אפריל
--- סוף עמוד 9 ---
ואוגוסט 2005 היו הסכמים מחייבים ביחס למיסוי עסקת המניות, ואילו הסכם אוקטובר 2005 היווה סטייה מהסכמים אלו. מטעם זה ומטעמים נוספים, לרבות ההשגה שהוגשה על השומה החדשה, שאליבא דשוחט לא זכתה למענה, והיעדר זכות טיעון לרוכשים ביחס להסכם אוקטובר 2005, סבר שוחט כי הסכם זה הוא חסר תוקף.
16. לאחר מכן סקר בית המשפט המחוזי את חוות דעתו של הורוביץ. לפי חוות דעת זו, סיכומי אפריל ואוגוסט 2005 התבססו על דיווח חלקי בלבד בדבר רווחי ההון של המוכרים, אשר כלל רק את רכיב המזומן מהתמורה בגין עסקת המניות, ואילו הסכם אוקטובר 2005 כלל את מלוא רכיבי התמורה. על-כן, לא מצא הורוביץ פסול בסירובם של המוכרים לחתום על הסכם פורמאלי על יסוד סיכומי אפריל ואוגוסט 2005, או בחתימתם, לבסוף, על הסכם אוקטובר 2005. בצד זאת, בנוגע להסדר שוחט, סבר הורוביץ כי זה הביא לתיקון שומת 2001 מבלי לגרום נזקים למוכרים מפתיחת השומות, ולפיכך, היה מקום, לדידו, לחייב את המוכרים לחתום על הסדר שוחט.
17. בית המשפט המחוזי התרשם מעדותו של הורוביץ בפניו כי הייתה קוהרנטית, אמינה ומקצועית ותאמה את הקביעות בחוות דעתו. לעומת זאת, נקבע כי עמדתו של שוחט לא הביאה בחשבון את מכלול רכיבי התמורה מעסקת המניות, וכי הסבריו לעניין הפערים שנוצרו בין הדיווח על עסקת המניות לבין הצהרות ההון של המוכרים לא היו מספקים. בית המשפט המחוזי התרשם שעדותו של שוחט הייתה מגמתית, בשים לב לכעסו על המוכרים ולאי שיתוף הפעולה לו זכה מצדם. בהמשך לכך, קבע בית המשפט המחוזי כי יש לאמץ את חוות דעתו של הורוביץ על כלל חלקיה, ובעיקר לגבי הקביעה כי לא הייתה חובה על המוכרים לחתום על הסכם פורמאלי לפי סיכומי אפריל ואוגוסט 2005, וכי הסכם אוקטובר 2005 הביא בחשבון את כלל רכיבי התמורה שעליהם היה צריך לחול החיוב במס. בהתאם נקבע, כי הרוכשים לא הצליחו להוכיח תביעתם והסעדים המבוקשים בה. נקבע, כי המוכרים לא הפרו את הסכם הפשרה; כי השומה החדשה היא המחייבת; וכי הרוכשים "לא מילאו את כל התחייבויותיהם לפי הסכם הפשרה עת לא שילמו את מלוא המס" בגין עסקת המניות, בהתאם לשומה החדשה.