18. בית המשפט המחוזי התייחס להמלצתו של הורוביץ כי המוכרים יחתמו על הסדר שוחט, וסבר כי למרות שסעד זה לא התבקש בכתב התביעה (שהרי המהלך נבע מההסדר הדיוני), הסכמת הצדדים בהסדר הדיוני נתנה לבית המשפט סמכות להורות כן. בהקשר זה נקבע כי המוכרים נהגו בחוסר תום לב וניצלו את זכויותיהם על-פי הסכם הפשרה כדי להרע את מצבם של הרוכשים עת סירבו לחתום על הסדר שוחט, תוך
--- סוף עמוד 10 ---
הפרת התחייבויותיהם שמכוח הסכם הפשרה. נקבע, כי על המוכרים לחתום על הסדר שוחט ככל שזה עדיין בתוקף, וכי לאחר חתימה זו והסדרת תשלום יתרת הסכומים על-פיו על-ידי הרוכשים, ישיב הנאמן את המחאת הביטחון לידם. בנסיבות העניין קבע בית המשפט המחוזי כי כל צד יישא בהוצאותיו.
על פסק דין זה חולקים שני הצדדים, כפי שיובהר להלן.
הערעור – ערעור הרוכשים
19. ערעורם של הרוכשים הוא בעל שני נדבכים. האחד, בנוגע לדחיית התביעה והקביעה כי המוכרים לא הפרו את ההסכם הפשרה; והשני, בנוגע לחיוב בחתימה על הסדר שוחט, אשר הרוכשים סבורים כי היה מקום לצרף אליו סעד כספי, משהסדר שוחט אינו ישים היום עוד מול רשויות המס.
20. בכל הנוגע להפרת הסכם הפשרה על-ידי המוכרים, טוענים הרוכשים כי יש להתערב בקביעות בית המשפט המחוזי ולקבל את תביעתם. הרוכשים מלינים על ביסוסו של פסק הדין על חוות דעת המומחה הורוביץ. לטענתם, היה מקום להעדיף את עמדתו של שוחט, שגם הוא, לטענתם, מומחה שמונה מטעם בית המשפט בהסכמת הצדדים, וכי על-פי מבחנים מקובלים בפסיקה היה מקום להעדיף את חוות דעתו (בהפניה לע"פ 1839/92 אשקר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (4.9.1994), שעסק בהכרעה בין מומחים מטעם הצדדים). עוד טוענים הרוכשים, כי לא היה מקום לדחות את עדותו של שוחט בשל היותה "מגמתית", שכן התנהלותם של המוכרים כלפיו הייתה חריגה וקלוקלת, ולהקיש ממנה על מהימנותו של שוחט יהיה בבחינת חוטא יוצא נשכר. הרוכשים עומדים על סתירות וכשלים שנפלו, לטענתם, בעדותו של הורוביץ, וביניהם העובדה כי רשויות המס כינו את סיכומי אפריל ואוגוסט 2005 "הסכמי שומות", וכי סיכומים אלו התייחסו לרכיבי תמורה נוספים מלבד המזומן בעסקת המניות, כגון הדיבידנד כנגד משיכות הבעלים. הרוכשים סבורים עוד, כי קביעת הורוביץ שלא נפל פגם בהסכם אוקטובר 2005 אינה עולה בקנה אחד עם קביעתו כי הסדר שוחט הביא לחיסכון במס מבלי לסכן את המוכרים, כאשר הסדר שוחט מתקן את הכשלים בהסכם אוקטובר 2005. הרוכשים טוענים עוד כי חוות דעתו של הורוביץ הכריעה בסוגיות חוזיות-משפטיות, ועל כן נפל פגם באימוצה כלשונה על-ידי בית המשפט המחוזי, אשר המיר לטענתם את שיקול דעתו בשיקול דעת המומחה. עוד טוענים הרוכשים, כי בית המשפט המחוזי בחן את תום לבם של המוכרים בקיום הסכם