66. אוסיף, כי גם אם אניח שקיימת אי בהירות מסוימת בחוות דעת סרגו בקשר לתנאים המקדמיים שעל בעל מניות הדורש עיון במסמכי החברה לעמוד בקיומם על מנת שתתגבש עילת תביעתו למתן חשבונות כנגד החברה או כנגד נושא משרה בה בהתאם לסעיף שצוטט לעיל, ובכלל זה גם ביחס לשאלה האם הפנייה לבית המשפט העליון הנזכרת בסעיף זה הינה בגדר תנאי מחייב או בגדר רשות העומדת בפני אותו בעל מניות הדורש עיון במסמכי החברה, הרי שבנסיבות העניין שלפני מדובר למעשה ב"טיעון מעגלי" שאינו יכול לעמוד. כזכור, התובע הגיש תחילה את תביעתו כנגד הנתבע וכנגד מנהל ההשקעות וקרן הגידור בבית המשפט בניו ג'רזי. אולם, במסגרת בקשתו לסילוק התביעה על הסף, טען הנתבע, בין היתר, טענת "פורום בלתי נאות". בית המשפט בניו ג'רזי קיבל טענה זו וקבע כי הסמכות לדון בסכסוך זה נתונה לבית המשפט בישראל. עולה מכך, כי אם תתקבל טענת הנתבע לפיה על התובע מוטל היה לפנות תחילה לבית המשפט העליון בארה"ב על מנת לדרוש עיון במסמכי החברה, יגרום הדבר להימצאותו של התובע ב"מבוך ללא מוצא", כאשר פנייתו לבית המשפט העליון בארה"ב תהיה ככל הנראה חסרת תועלת לאחר שבית המשפט בארה"ב כבר קבע כי הפורום הנאות והמוסמך לדון בסכסוך שבין הצדדים הוא בית המשפט בישראל. אינני סבור כי יש להיעתר לטיעון מסוג זה של הנתבע אשר נגוע בחוסר תום לב מובהק וכל מטרתו למנוע כליל מהתובע מלפעול למימוש זכותו החוקית כבעל מניות מיעוט בחברה (קרי: במנהל ההשקעות).
67. עניין נוסף שעלה מחקירתו של עו"ד סרגו על חוות דעתו מתייחס לטענת הנתבע בדבר אסמכתאות חסרות המונעות, לדעתו, את האפשרות לאמץ את מסקנתו של עו"ד סרגו המפורטת בסעיף 38 בחוות דעתו לפיה הדין במדינת ניו-יורק מחזיק את נושאי המשרה בחברה הפועלים מטעם בעלי השליטה בה כאחראים על מתן החשבונות בחברה (ס' 38 בחוות דעת סרגו; עמ' 57 ש' 15-19 לפרו'). עו"ד סרגו השיב כי אומנם הוא לא הפנה בענין זה לסעיף חוק ספציפי, אך על פי הדין והפסיקה במדינת ניו-יורק, מי שבידו יכולת השליטה והפיקוח על מסמכי התאגיד הוא הנושא באחריות למתן חשבונות (עמ' 57, ש' 16-19, 22-27 לפרו'). אכן, מוטב היה כי עו"ד סרגו יגבה מסקנה זו שבחוות דעתו באסמכתאות נוספות מתאימות. ואולם, לא מצאתי כי יש בהעדרן כדי לקעקע את קביעותיו המפורטות בחוות דעתו. ראשית, עו"ד סרגו לא עומת על ידי ב"כ הנתבע עם חקיקה או פסיקה הסותרת את טענותיו וקביעותיו. ככל שהנתבע היה מעוניין בכך – היה מצופה כי יתקוף קביעות אלה של עו"ד סרגו באמצעות מומחה מטעמו אשר יעמוד לחקירה נגדית, וכי בא כוחו אף יצטייד באסמכתאות שיוצגו על ידו בפני עורך הדין סרגו לשם קבלת תגובתו לנאמר בהן. שנית, נראה כי ניתן למצוא תימוכין לתשובתו זו של עו"ד סרגו באמור בסעיף 10 בחוות דעתו לפיה על פי הדין במדינת ניו-יורק התביעה למתן חשבונות נועדה "...לדרוש מאדם המחזיק בדוחות כספיים להציג אותם, להראות כיצד הוצאו כספים ולהחזיר את הכספים שנמעלו המצויים בחזקתו" (ס' 10 בחוות דעת סרגו), וכן בקביעתו, המגובה באסמכתא, לפיה נציג התאגיד נושא באחריות לאי הדיוקים שנפלו בחשבונות החברה (ס' 12 בחוות דעת סרגו). שלישית, אוסיף ואציין כי ממילא השאלה האם הנתבע החזיק או שלט בחשבונות מנהל ההשקעות וקרן הגידור הינה שאלה עובדתית אשר תוכרע בהמשך פסק דין זה.