מהטעמים האמורים, אני שותפה לתוצאה שאליה הגיע השופט עמית, ומסכימה עימו שהקונה הוא גם מונע הנזק היעיל והזול. סוגיות נוספות שחברי נדרש להן ואינן צריכות להכרעה בענייננו, אותיר לעת מצוא.
ש ו פ ט ת
השופט י' אלרון:
1. אני מסכים לתוצאה אליה הגיע עמיתי השופט י' עמית, אשר לפיה יחול החיוב בהיטל ההשבחה על המשיבה 3, הקונה של הנכס, ולא על המשיבה 2, הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, וזאת משני הנימוקים המפורטים בפסקאות 28-39 לחוות דעתו.
אשר ליתר הסוגיות שנדונו בחוות הדעת – ובהן הקביעה כי ההפטר הניתן לחייב הוא דיוני ולא מהותי, וממילא אין בו כדי לאיין את החוב, וכן הקביעה כי לא ניתן לראות את המוכר כנהנה במנגנון הנאמנות – איני סבור כי המחלוקת בתיק זה מחייבת הכרעה בהן.
2. תוצאה זו מוצדקת בפרט בנסיבותיו של המקרה הנדון, שבו הוועדה המקומית לא ידעה ולא היה עליה לדעת על מכירת הנכס, כמו גם על הליכי פשיטת הרגל של המערער, וממילא לא היה ביכולתה לפעול כדי להבטיח את תשלום היטל ההשבחה. מנגד, המשיבה 3, לא פעלה מראש כדי להבטיח את קיום התחייבותו של המערער על פי הסכם המכר לתשלום היטל ההשבחה (שכן הסכום של 10,000 דולר שהוחזק בנאמנות לא הספיק כדי להבטיח את תשלום כלל המיסים שהתחייב המערער לשאת בהם). יתירה מזאת, לאחר שקיבלה לידיה את ההחזקה בנכס, שקטה המשיבה 3 על שמריה ולא פעלה כדי להעביר את הזכויות בנכס על שמה, ובכלל זה להבטיח את תשלום היטל ההשבחה בידי המערער, וזאת טרם שניתן בעניינו צו כינוס נכסים.
בנסיבות אלו, ומשמבקשת הקונה כעת מהוועדה המקומית את האישורים הנדרשים להעברת הנכס על שמה במרשם המקרקעין, עליה לשאת בתשלום היטל ההשבחה, ולאחר מכן תוכל להגיש תביעת חוב כנושה של המערער.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית.
ניתן היום, כ"ו בניסן התשע"ח (11.4.2018).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט