פסק דין
1. בפני תביעה כספית ע"ס 1,020,000 ₪ בטענה כי הנתבעת-חברה העוסקת בתחום המסעדנות והמזון, אשר בהתאם להתקשרות הצדדים, סיפקה לתובעת-מפעילת מלון נוף תבור (להלן גם: "המלון"),שירותי הסעדה, גרמה לתובעת נזקים בגין ביטול חד צדדי של מתן שירותיה החל מיום 15.3.11.
ע"פ הנטען בתביעה, בהתאם להסכם שנכרת בין הצדדים ביום 16.8.06 (להלן:" ההסכם"),התחייבה הנתבעת לספק לתובעת שירותי הסעדה 365 ימים בשנה (למעט יום כיפור). מדובר במסעדה ששימשה את אורחי המלון ושימשה בפועל חדר אוכל לאורחי המלון.
ביום 13.3.11 הודיע מנהל הנתבעת , ללא התראה מוקדמת, כי החל מ 15.3.11 המסעדה לא תיפתח והמסעדה אכן נסגרה ביום 15.3.11.
לטענת התובעת, ניסתה להקטין נזקיה באמצעות הפניית אורחי המלון לחדר האוכל בקיבוץ מזרע, אך המרחק הרב סיכל אפשרות זו והתובעת הודיעה לסוכנים כי המסעדה נסגרה וכתוצאה מכך,קבוצות שלימות ביטלו הזמנות למלון. על מנת ליתן מענה חלקי לאורחי המלון, נחתם ביום 1.6.11 ,הסכם עבודה בין התובעת למסעדת "אלבאבור", שהחלה להפעיל את המסעדה במקום הנתבעת,אולם,המצב לא שב לקדמותו שכן חלק מהסוכנים נמנעו מלהגיע למלון ,מאחר שמסעדת אלבאבור ,לא התאימה לצרכי לקוחותיהם (לדוגמא,לא סיפקה משקאות אלכוהוליים).
התובעת טענה כי היא זכאית לפיצויים בגין הפרת ההסכם והתנהגות חסרת תום לב של הנתבעת,בגין רשלנות הנתבעת והפרת חובות חקוקות על ידה.
הנזקים שנגרמו לתובעת, לטענתה, הינם כדלקמן:
הפסדים מ3/11-5/11-בסך 300,000 ₪ .
הפסדים מ6/11-12/11 (לאחר חתימת ההסכם עם מסעדת אלבאבור)-בסך 170,000 ₪.
נזקים בגין פגיעה תמידית ובמוניטין המלון-הוערכו בסך ב200,000 ₪.
עוגמת נפש-הוערכה בסך 150,000 ₪ .
כן עתרה התובעת לחייב את הנתבעת בפיצויים עונשיים בסך 200,000 ₪ נוספים.
2. הנתבעת הכחישה כי מדובר בהסכם מחייב וקבוע שנכרת בין הצדדים וטענה כי המדובר היה ביחסים של קונה ומוכר מזדמנים. הנתבעת טענה כי כבר במהלך שנת 2010 החלה התובעת להפנות את אורחיה גם לחדר האוכל של הקיבוץ,תוך הפרת ההסכם בין הצדדים ומאז אספקת שירותי הנתבעת לא היו על בסיס מחייב,אלא על בסיס יומי מתחדש-מערכת מזדמנת של ספק-לקוח,ללא כל התחייבות. הנתבעת טענה כי המסעדה נסגרה לרגל שיפוצים שהוכתבו לנתבעת,בידיעת התובעת, על ידי בעל השליטה בתובעת-קיבוץ מזרע (להלן:"הקיבוץ"),כנגדו אף שלחה הודעת צד ג'.
הנתבעת טענה כי לכל היותר, היה מדובר בהסכם לתקופה בלתי קצובה ומאחר שניתנה לתובעת התראה בת 7 חודשים ביוזמת והנחיית בעל השליטה בה,קודם לסיום ההסכם,דין התביעה להידחות. הנתבעת הפנתה להסכם שנכרת ביום 4.8.10 במסגרתו מכר הקיבוץ את אחזקותיו במניות חברת האם של הנתבעת להלן"הסכם מכירת המניות" (סעיפים 3.12 ו- 3.4), במסגרתו הנתבעת התחייבה לשפץ תוך מספר חודשים את המסעדה ולשדרג אותה. לטענת הנתבעת,מאחר והתובעת היא חברת בת של הקיבוץ והקיבוץ הוא בעל השליטה בתובעת, הרי שהתובעת ידעה כי צפויים שיפוצים במסעדה. הנתבעת הדגישה כי הקיבוץ הוא שהכתיב את עצם ביצוע השיפוצים וסד הזמנים בו יבוצעו . הנתבעת טענה כי הציעה לתובעת כי עד לסיום השיפוץ,תספק לתובעת ארוחות בוקר ארוזות מראש ואף הציעה לתובעת להתקשר עם גורם אחר המפעיל מסעדה באיזור,או להוסיף ולשלוח את אורחיה לחדר האוכל של הקיבוץ ואולם,התובעת סירבה להצעות אלו ולא פעלה להקטנת נזקיה הנטענים. הנתבעת הכחישה את הנזקים הנטענים וטענה כי הם מוגזמים ומופרזים.