לאור כל האמור ,בהעדר ראיות ועדויות לביטול של הזמנות צליינים בתקופה הרלוונטית בכלל, וכתוצאה מסגירת המסעדה בפרט,לא הוכיחה התובעת כי היו צפויות לה הכנסות נוספות אשר נמנעו ממנה באותם 3 חודשים וכאילו אלמלא סגירת המסעדה באותה תקופה,היתה תפוסה גבוהה יותר במלון לאור ביקורי צליינים.
12. למעלה מן הצורך אוסיף,כי כי גם תחשיבו של טולדנו, כשלעצמו, אינו מבוסס, שכן טולדנו הגיע לסכום של 379,310 ₪ כתוצאה מחיבור הסכומים המופיעים בנספחים ג'1 עד ג/3. עיון בתצהירו (נספים ג'1 עד ג3) מעלה כי טולדנו גזר את הסכום משלושה מרכיבים: הכנסה מקבוצות עולים, ארוחות בוקר וארוחות ערב. אמנם מרכיב אחד מתייחס להכנסות מעולי רגל-צליינים, אך לא הוכח כי שני המרכיבים האחרים- " ארוחת בוקר וערב", מתייחסים לצליינים דווקא ולא כוללים גם את יתר אורחי המלון.
בנוסף, אחוז רווחיות המלון בתחשיב התובעת נקבע על בסיס אישור רואה חשבון,שלא הובא להעיד ולא נחקר על קביעתו. לאור האמור,לא מצאתי טעם בגינו אוכל להעדיף את אחוז הרווחיות אליו התייחסה התובעת ,על פני אחוז הרווחיות אותו קבע הכלכלן -16.3% בלבד. לטענת הכלכלן,רואה החשבון התעלם בחישוב אחוז הרווחיות, מהוצאות פחת אשר קיימות למלון.בהעדר עדות מטעם רואה החשבון ובהעדר אפשרות לחקרו על אחוז הרווחיות אותו קבע,לא ניתן להעדיף את קביעתו,דווקא . לא מצאתי כל טעם מדוע,אילו היה מוכח כי היו יכולת להיות הכנסות נוספות מצליינים (מה שלא הוכח!!) ואילו היה מוכח שהכנסות אלו היו אמורות לעמוד ע"ס 379,310 ₪ (מה שלא הוכח אף הוא, שכן מדובר בחיבור נתונים ללא כל הוכחה ששניים מהם מתייחסים לצליינים ובנוסף ע"פ חישוב הכלכלן,הסכום הינו 221,371 ₪ בלבד ולא כנטען ע"י התובעת),אילו היה מוכח כל זאת, מדוע היה מקום להעדיף את אחוז הרווח הנטען ע"י התובעת ולא ע"פ האמור בחוות דעת הכלכלן. לפיכך, אילו הייתה התובעת מציגה ראיות לביטול הזמנות של צליינים בתקופה הרלוונטית (מה שלא עשתה!!), לכל היותר, הייתה זכאית לפיצוי בסך 36,083 בגין הפסד הכנסות (ראה עמ' 5 לחוו"ד הכלכלן).
בסיום פרק זה אציין, כי לא ברור לי כיצד טענה התובעת בסיכומיה גם לנזק נוסף בסך 107,000 ₪ כאשר בהחלטה מיום 22.6.15 קבע ביה"מ מפורשות כי מדובר בהרחבת חזית והורה על מחיקת הסעיף המתייחס לנזק זה מתצהירו של טולדנו.
13. עוגמת נפש ומוניטין- גם לפיצוי ברכיבים אלו אינה זכאית התובעת. ההלכה היא כי בד"כ תאגיד אינו זכאי לפיצויים בגין עוגמת נפש ולא מצאתי כי המדובר במקרה אשר יש להחריגו מכלל זה:
"הכלל הוא כי פיצויים בעד נזק לא ממוני לא ייפסקו, דרך כלל, לתאגיד. הטענה לכך הוא, כי בהיותו תאגיד, הוא אינו מסוגל לסבול נזק נפשי. אולם, אין לשלול אפשרות כי אורגן החברה, או בעל ענין בחברה ייתבע בשמו שלו לפיצוי על נזק לא ממוני שנגרם לו באופן אישי עקב התנהגות המפר" (ע"א 8588/06 דלג'ו נ. אכ"א לפיתוח בע"מ [פורסם בנבו] בפסקה 32 בפסק הדין וכן ראו: "ע"א 345/89 נאות דברת בע"מ נ. מעלות ישראליפט י.מ.ש אילן ניהול והשקעות בע"מ, פ"ד מו(3) 350, 359 (1992).
לגבי המוניטין - כבר נפסק כי נזק מוניטין הוא נזק ממוני שעל התובע פיצוי בגינו, להוכיחו. (ע"א 5465/97 קני בתים בע"מ נ. הוועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה פ"ד נג(3) 433, 448 וכן ראה ע"א 444/94 או אורות ייצוג אומנים והפקות נ. עטרי פד נא (5) 241, 258.
במקרה דנן, לא הוצגה כל חוות דעת המפרטת את שווי המוניטין של התובעת ואת הפגיעה בו, אם בכלל. התובעת לא הציגה חוות דעת לעניין המוניטין שהיה למלון קודם לסגירת המסעדה וכן לא הוכיחה את הפגיעה ושיעור הפגיעה במוניטין זה. כפי שכבר צוין,התובעת לא טרחה לזמן ולו סוכן אחד שעבד עם המלון על מנת שיאשר את הנזק התדמיתי שנגרם למלון.לא כל שכן,לא הוכיחה התובעת את ערך המוניטין שהיה לה ושיעור הפגיעה בו. מאחר שהתובעת לא הוכיחה כי היה לה מוניטין, ואם כן, מה ערכו, ומה הם הנזקים שנגרמו למוניטין ושווים,אינה זכאית לפיצוי גם בגין רכיב זה. ראו גם ת"א (עפ') 90-11-08 שאול מיכאל נ' עדנה גליי [פורסם בנבו]:
" למעלה מן הדרוש, אציין כי דינה של הטענה להידחות אף לגופה, שכן התובע לא הוכיח כי היה לו מוניטין וכן את ערך המוניטין ולא פירט את הנזקים שנגרמו למוניטין ואת שווים.".
14. פיצויים עונשיים-הלכה היא כי בית המשפט לא יטה לפסוק פיצויים עונשיים במסגרת הליך אזרחי, אלא במקרים חריגים (רע"א 9670/07 פלונית נ' פלוני ), הנטייה לפסוק פיצויים עונשיים גדולה יותר בעוולות כוונה (ראו: ע"א 140/00 עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ, פ"ד נח(4) 486, 566 (2004)). לא שוכנעתי כי אי מתן ההודעה המוקדמת מטעם הנתבעת נבע בכוונת זדון. אמנם הנתבעת העדיפה את ההזדמנות שנקרתה לפניה להתקשר עם אותו שוכר שחפץ לערוך את השיפוץ באופן מיידי ואולם,אין המדובר במקרה זדוני המצדיק פסיקת פיצוי עונשי.פיצויים עונשיים ייפסקו,ע"פ הפסיקה, במקרים בהם קיימות נסיבות יוצאות מגדר הרגיל, בהם הנתבע התנהג בצורה "שערורייתית" או זדונית", המצדיקה את ענישתו, בדרך של חיובו לשלם לתובע מעין "קנס אזרחי". ראה בע"א 9656/03 עזבון המנוחה ברטה מרציאנו ז"ל ואח' נ' ד"ר זינגר יהורם ואח', שם בעמ' 135, התייחסות לכך שפיצויים עונשיים יפסקו רק במקרים שבהם התנהגות המזיק הייתה מקוממת במיוחד:
"הרציונל מאחורי הפיצויים העונשיים אינו "ריפוי" או "תיקון", כדרך המסורתית של דיני הנזיקין, אלא עונש והרתעה. רציונל זה אינו פשוט ואינו מובן מאליו במשפט האזרחי, אך יוצדק במקרים חמורים במיוחד או של פגיעה קשה בזכויות חוקתיות, ויש בו כדי לחזק הרתעה יעילה בשעה שאין המשפט הפלילי חל. בפיצויים עונשיים, על פי פסק הדין, יש לנהוג בהסתייגות או בזהירות, וגם בגדרי המשפט המשווה נעה המטוטלת לכאן ולכאן, יש המצמצמים ויש המרחיבים, אך -כדברי בית המשפט - "פסיקת הפיצויים העונשיים מתמקדת בדרך כלל בעוולות כוונה, כאשר התנהגות המזיק ראויה לגינוי. שיטות משפט שונות הכירו באפשרות לפסוק פיצויים עונשיים גם בתביעות המתבססות על עוולות הרשלנות, אולם בתי המשפט עושים זאת, על פי רוב, במשורה ובמקרים חריגים".
כאמור, לא מצאתי, כי התנהלות הנתבעת הייתה זדונית ושערורייתית באופן חריג, המצדיק פסיקת פיצויים עונשיים . לכל היותר מדובר בהתנהלות רשלנית מטעם הנתבעת אך לא נטען ולא הוכחה כוונת מרמה או זדון .בהערת אגב אציין שהתובעת לא הכחישה את טענת הנתבעת כי אף ניסתה לסייע לתובעת באספקה מסוימת של ארוחות, וגם בכך יש להצביע כי אין המדובר בהתנהגות מכוונת וזדונית במטרה לגרום לתובעת נזק.
15. לאור כל האמור,אני מורה על דחיית התביעה ובהתאם מורה גם על דחיית הודעת צד ג'.
לפנים משורת הדין ובנסיבות שתוארו לאורך כל פסק הדין, לא מצאתי לחייב את התובעת בהוצאות משמעותיות ואני מחייבת אותה בהוצאות הנתבעת על הצד הנמוך, בסך כולל של 4,500 ₪ בלבד.
הנתבעת (אשר כפי שפורט,לא הייתה הצדקה להגשת הודעת צד ג' מטעמה,גם אילו הייתה התביעה מתקבלת),תישא בהוצאות צד ג' אשר יעמדו בנסיבות שפורטו,אף הן על סך כולל של 4,500 ₪ בלבד.
הסכומים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן,יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.