מחלוקת שנפלה בין חבריי עניינה בהגדרה המשפטית של היחסים בין האגודה השיתופית לבין החברים בה – האם אלו יחסי שליחות או שמא יחסי נאמנות או עירוב בין השניים. בעניין זה מסכים אני עם מסקנתו של חברי השופט עמית לפיה במקרה זה פועלת האגודה כשלוחה של הרפתנים, וזאת לכל הפחות ביחס לתפקיד שמילאה בשיווק התוצרת החקלאית ל"תנובה". כיוון שסעיף 10(א) לחוק השליחות, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק השליחות) קובע בלאו הכי כי נכס אשר מחזיק השלוח בעקבות השליחות, בענייננו – יחידות ההשתתפות – דינו כנכס אשר מוחזק בנאמנות, לא מצאתי צורך להכריע במקרה זה בשאלה האם מתקיימים גם יחסי נאמנות בין האגודה לבין הרפתנים. לפיכך, לא אוכל להצטרך למסקנתו של חברי השופט רובינשטיין לפיה מתקיימים במקרה זה יחסי שליחות-נאמנות וכי מתקיימים תנאיו של סעיף 1 לחוק השליחות או לקביעתו לפיה האגודה משמשת כשלוחה-נאמנה לכלל חבריה ולא רק ביחסיה עם הרפתנים. דומני כי כיוון שלסוגיה זו השלכות רוחב אל מעבר למקרה זה, מוטב שלא לקבוע מסמרות בעניין מבלי שהדבר נדרש על מנת להכריע בסוגיה הקונקרטית המונחת בפנינו.
לבסוף, אצטרף אף אני לקריאותיהם של חבריי למחוקק, להסדיר את סוגיית האפשרות לערער על כל החלטותיו של רשם האגודות השיתופיות. דומה כי המצב שנוצר, בו ניתן לערער לבית המשפט לעניינים מנהליים על חלק מהחלטותיו של רשם האגודות השיתופיות בעוד שעל החלטותיו בתחומים של פירוק אגודות שיתופיות, בוררות בסכסוכים ועיקול זמני על נכסים לא ניתן לערער כלל, הוא מצב אנומאלי אשר יש לתקנו בהקדם האפשרי.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית.
ניתן היום, א' בטבת התשע"א (8.12.2010).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט