על השלכות רוחב
י"ד. את חוות דעתו (פסקה 117), חתם חברי בהערות אזהרה שעניינן השלכות הרוחב שהטרידונו. הוא מציין כי התוצאה בשלושת התיקים אינה מחייבת בהכרח תוצאה זהה בכל האגודות השיתופיות, הן במבט צופה פני עבר לגבי החלטות שנתקבלו, הן במבט צופה פני עתיד לאגודות אחרות, אשר עניינן ייבחן באופן ספציפי לנסיבותיו. אל נכחד, ברי כי פסק דין נרחב של בית משפט זה יש בו משום תקדים שייעשה בו שימוש. על כן, חשובה האזהרה; כך, הן כדי לא להניע אמות סיפים שכבר נתייצבו ואינן נעות עתה, והן כדי שלא לפטור בעלי דין ובעלי סמכות וגם את בתי המשפט מבדיקה פרטנית בכל מקרה, לגבי עובדות והשלכותיהן המשפטיות בתוך האגודות ובינן לבין חבריהן. כמובן אשר נקבע כאן יובא בחשבון במקומות הראויים. הוא הדין לענייניהם של צדדים שלישיים.
ט"ו. הכרעתנו אינה פשוטה. הרשם ביקש לילך בתלם ה"היסטורי" של דמות האגודה השיתופית במושבים, בגדרי הרעיון הקולקטיבי, אשר לו גם הצדקים כלכליים. כך גם האגודות, אשר להן כמובן גם אינטרס כלכלי בשונה מן הרשם המייצג. אך כפי שמראה חברי, הבחינה המשפטית המקבילה את יחידות ההשתתפות לכמות החלב - ושוב נזכיר כי אין המדובר בכל יחידות ההשתתפות כולן, אלא בחלוקה מהותית ספציפית - משמע שהיא גם חלוקה צודקת יותר.
ט"ז. מצטרף אני כאמור לחוות דעתו של חברי השופט עמית.
ש ו פ ט
השופט ס' ג'ובראן:
אני מצטרף לחוות דעתו המקיפה של חברי השופט עמית, ואוסיף מספר מלים בנוגע לשני נושאים שנדרשו אליהם – הראשון עניינו היחס בין התוצאה אליה הגענו במקרה זה לבין העקרונות העומדים בבסיס מוסד האגודה השיתופית והשני עניינו האופי המשפטי של היחסים בין האגודה השיתופית לבין החברים בה.
כפי שתיאר בהרחבה חברי השופט עמית, מאז קום המדינה ועד היום חלו שינויים מהותיים בעקרונות ובמטרות של האגודה השיתופית. אמנם, היום כמו בעבר, מטרתה העיקרית של האגודה השיתופית היא להוות מסגרת לאנשים אשר שואפים לייעל את פעילותם הכלכלית בעזרת התארגנות משותפת, אך בניגוד לעבר נראה כי כיום ישנו דגש חזק יותר על הגשמת האינטרסים של הפרט וזאת, לעתים, על חשבון הערכים של שיתוף וערבות הדדית. שינויים אלה רלבנטיים לענייננו כיוון ש"תנובה" הוקמה בשנת 1926 ויחידות ההשתתפות נרכשו כבר מאז.
חבריי נדרשו לשאלת השפעתם של שינויים אלה על תוצאת המקרה שבפנינו. השופט עמית מחזיק בדעה כי התוצאה אליה הגיע הייתה זהה גם אם המקרה היה נידון בתחילת דרכן של האגודות השיתופיות (פסקה 43). השופט רובינשטיין ציין כי "אילו נמצאנו עתה בעידנים ראשונים, יתכן מאוד שגישת רשם האגודות השיתופיות היתה על תילה, ואולי לא היו עליה עוררין כלל, מתוך התפיסה הקבוצתית-קולקטיבית שהנוגעים בדבר היו חדורים בה; בלא "דקדוקי עניות" משפטיים" (פסקה ב'). כאמור, מסקנתו של חברי, השופט עמית, לפיה יחידות ההשתתפות ב"תנובה" הן קניינם של הרפתנים מקובלת עלי. כמו כן, אף אני בדעה כי אין במסקנה זו בכדי לסתור את עקרונות הקואופרציה, וביניהם העיקרון של ערבות הדדית. קביעה זו מבוססת בעיקרה על ההבדל, עליו עמד חברי, בין אגודה שיתופית לבין קיבוץ. בעוד שבקיבוץ עקרון העל הוא עקרון השוויון ולכל החברים הכנסה זהה, באגודה שיתופית יכולה להיות דיפרנציאציה בהכנסותיהם של החברים לפי תרומתם להכנסה הכללית. בדומה, באגודה שיתופית יכול ולחלק מהחברים יהיה קניין פרטי משלהם, אשר אין לייחס אותו לאגודה כולה ואין לראות בו כקניינם של כל החברים בה. סביר להניח כי אלו אשר בחרו להתאגד במסגרת של אגודה שיתופית ולא במסגרת של קיבוץ ראו הבדל זה לנגד עיניהם. אמנם, יכול להיות ובעבר סכסוך זה לא היה מגיע לפתחנו, כפי שכתב חברי השופט רובינשטיין, אבל דומני, כי אם אכן היה מגיע, התוצאה המשפטית לא הייתה משתנה ולא היה מנוס מן הקביעה כי אין להפקיע לטובת האגודה ולטובתם של כלל החברים בה את הזכות הקניינית של הרפתנים ביחידות ההשתתפות ב"תנובה", זכות אשר אותה הם הרוויחו ביושר ובעבודת כפיים ממושכת.