כלומר, על אף שקיימים סוגי תשר רבים, הפסיקה בדנג"ץ כהן מתייחסת לשני טיפוסי הקצה בלבד: התשר הישיר, שהוא הכנסה של המלצר שלא מאת מעסיקו והתשר המשולם בעקבות דרישה ונכנס לקופת המסעדה, המהווה, גם לשיטת שופטי הרוב בדנג"ץ כהן, הכנסה של המסעדה. בכך מותירה פסיקה זו קשת שלמה של סוגי תשר ללא הסדרה, ועם האפשרות כי יעלה צורך לבחון אם הם נכנסים בכל זאת בגדר תשר ישיר ולפיכך חלה עליהם הלכת דנג"ץ כהן, או שמא אינם מהווים תשר ישיר ולא חלה עליהם הלכה זו, ואז – מה דינם? ובכלל, באיזה אופן תיקבע מידת המעורבות של המעסיק בקביעת מנגנון חלוקת התשר או מידת הוולונטריות של הלקוח במתן התשר? האם יהיה מקום לזמן לשם כך את הלקוח שנתן אותו ולברר עמו את כוונותיו במתן התשר ואת מידת רצונו החופשי, לפי הבנתו את הסיטואציה? והאם יש מקום לבחון במסגרת זו את מידת בקיאותו של הלקוח במדיניות הטיפים הנוהגת במקום שבו סעד?
ט. גביית מס אמת: בגין כספי התשר בענף המסעדנות, המוערכים במיליארד עד שני מיליארד ש"ח בשנה, לא משולם מס הכנסה. זאת משום שלרוב כספים אלה לא מועברים דרך קופת המסעדה ועל כן, בהתאם לנפסק בדנג"ץ כהן, הם נחשבים להכנסה של המלצר. במצב זה, המסעדה אינה מנכה בגינם מס במקור, אולם כפי הנראה גם המלצר עצמו אינו עושה כן. מידיעה שיפוטית, אפשר לומר שמלצרים בודדים, אם בכלל, מודעים למצב הדברים האמור ו/או לחובות המוטלות עליהם בגינו, בכל הקשור לדיני המס (הן בהיבט הדיווח והן בהיבט התשלום), וממילא ספק אם הם ממלאים אחר חובות אלה. למותר לציין כי בכך הם חשופים להעמדה לדין פלילי בגין הפרת חובת הדיווח.
החומרה שבהעלמת מס באה לידי ביטוי בדין הפלילי, שלפיו דרך המלך היא לגזור על עברייני מס עונש מאסר בפועל ולצדו קנס כספי (ראו: רע"פ 3385/13 דימיטשטיין נ' מדינת ישראל (29.5.2013); רע"פ 7790/13 חיים נ' מדינת ישראל (20.11.2013), בסעיף 7 להחלטה, וההפניות שם)). לעניין זה נביא מתוך דברי השופט י' דנציגר, בעניין חג'אמה:
"בית משפט זה עמד זה מכבר על חומרתה הרבה של עבריינות כלכלית, אשר הפכה רעה חולה במקומותינו, ועל פגיעתה הקשה בכלל הציבור ובמשק. הטיבה לציין חברתי השופטת ד' ברק-ארז ביחס לעבריינות כלכלית... כי:
'חרף אופייה 'הנקי' היא 'מלוכלכת' לא פחות, ונזקיה אף עולים במקרים רבים על נזקיהן של עבירות רכוש מסורתיות'...
...הדברים נכונים ביתר שאת ביחס לעבירות מס שיש בהן יסוד של מרמה ומטרתן להתחמק מתשלום מס באופן הפוגע בעקרון השוויון בנשיאת נטל המס, ואשר חומרתן מועצמת במקום בו הן מבוצעות באופן שיטתי על פני תקופה ממושכת ולנוכח היקף המס המועלם..." (ע"פ 4316/13 מדינת ישראל נ' חג'אמה, בסעיף 17 לפסק הדין, (30.10.2014)).