20. במישור המעשי, ניתן להוסיף כי במקרים שבהם מוגשות השגות מסוג זה, קרי השגות לא מבוססות או לא מנומקות, ממילא לא נדרשים ממנהל הארנונה משאבים רבים על מנת להשיב עליהם במסגרת פרק הזמן הקבוע בחוק. אף בכך יש כדי לצמצם את החשש מפני ניצולו לרעה של סעיף 4(ב) בהקשרן של השגות סרק. הדברים מקבלים משנה חיזוק כאשר מציבים זה מול זה את הקלות היחסית בדחיית "השגת סרק" על ידי מנהל הארנונה אל מול המשאבים שתדרוש התדיינות משפטית בשאלה של סיווגה ככזו. כמו כן, ראוי לציין כי סעיף 3 לחוק הערר קובע רשימה טענות ספציפיות שרק אותן ניתן להעלות במסגרת השגה. כאשר ההשגה אינה תואמת את המסגרת שנקבעה בסעיף זה ממילא לא חלה הסנקציה הקבועה בסעיף 4(ב) (ראו: עע"מ 1024/10 מלכא נ' מועצה מקומית כפר קמא [פורסם בנבו] (2.8.2012)).
21. סוף דבר: אם תישמע דעתי הערעור יידחה, והמערערת תישא בהוצאות המשיבה בסך 10,000 שקל.
ש ו פ ט ת
השופט נ' הנדל:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט ח' מלצר:
אני מצטרף בהסכמה – נוכח הנסיבות שבפנינו – לפסק דינה של חברתי, השופטת דפנה ברק-ארז.
יחד עם זאת, אני מבקש להשאיר בצריך עיון את דינה של "השגת סרק" במקרה שבו ברור שהמשיג ידע שבהשגתו אין כל ממש, או שדומה לה נדחתה כבר בעבר.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז.
ניתן היום, ד' בסיון התשע"ד (2.6.2014).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת